עס"ק 19/99

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעורים שהוגשו בעקבות סכסוך בין חברת מים מקורות בע"מ לבין עובדיה המיוצגים על ידי ההסתדרות, הסתדרות העובדים הכללית, בנוגע לשינויים ארגוניים ולהסכם השכר במקורות משנת 1999. השביתה החלה ב-5 ביולי 1999 והתעוררה מחלוקת על השפעת השביתה על אספקת המים ועל מספר העובדים הדרושים להבטחת אספקה סדירה. בית הדין האזורי לעבודה אישר שביתה מצומצמת, והתיר לעובדים לנתק את אספקת המים למשך ארבע שעות ביום. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי הסכסוך הסתיים וכי הערעור הפך תיאורטי, ולכן אין צורך בפסק דין כולל. עם זאת, בית המשפט הבהיר בקצרה את הסוגיות. היא הכירה בחופש השביתה כזכות יסוד, אך ציינה כי היא אינה מוחלטת ויש לאזן בינה לבין זכויות יסוד אחרות, במיוחד בשירותים חיוניים. בית המשפט הגדיר שירותים חיוניים ככאלה שהפסקתם עלולה לסכן את חיי התושבים, ביטחונם האישי או בריאותם והדגיש את הצורך בבחינה של כל מקרה לגופו. באשר לאספקת המים, הגיע בית המשפט למסקנה כי אף שמדובר בשירות חיוני, אין הצדקה לאיסור מוחלט על שביתה, וניתן להתיר שביתה מוגבלת בהתאם לנסיבות. במקרה ספציפי זה דחה בית המשפט את הערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי הוא היה נכון באותה עת, אך הנסיבות השתנו מאז. בית המשפט הדגיש כי תפקידו להכריע במחלוקות קונקרטיות וכי יש להשאיר את השאלות המשפטיות הכבדות שהועלו למקרה מתאים אחר.