ת"א 36486-09-20

תקציר

התיק נסוב סביב חלקת אדמה בטייבה שהבעלות עליה הועברה מיורשי התובעים לרשות הפיתוח בשנת 1965, שהוכרזה כנכס נפקדים. התובעים טענו כי העברה זו התבססה על טעות, ובשנת 2014 הסכים האפוטרופוס לנכסי נפקדים והחזיר את רישום הקרקע לבעליה המקוריים. עם זאת, האפוטרופוס לא הודה בעבירה כלשהי ולא הסכים לשלם דמי שימוש. הנתבעים הגיבו בבקשה לדחות את התביעה, בנימוק של התיישנות, שיהוי והיעדר עילה. השופט פסק נגד הנתבעים על תקופת ההתיישנות, וטען כי זכות הבעלות הרעיונית העיקרית של התובעים נפגעה והודאת הנתבעים בטעות מאפסת את תקופת ההתיישנות. באשר לשיהוי, השופטת הכירה בכך שהתובעים יכלו לפעול מהר יותר אך לא ויתרה על זכותם לתבוע, מה גם שהאפוטרופוס אשם בכך שלא טיפל בנושא בהקדם. לבסוף, השופט מצא את טענת הנתבעים בדבר היעדר עילה תמוהה, שכן היא אינה עומדת בקריטריונים לדחיית תביעה על הסף. טענות התובעים, אם היו נכונות, היו מזכות אותם בסעד. בקשת הדחייה נדחתה, והנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות בסך 7,500 ₪.