ת"פ 2420-05-11

תקציר

הנאשם, ישי בן עוזרי, הואשם בתקיפת קטין או חסר ישע לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לאחר שלכאורה היכה באגרופים ובבעיטה בקטין בשם מ.כ. שעוכב במחסום בירושלים. האירוע התרחש ב-16 במרץ 2010, אז נערך חיפוש במ.כ. וברשותו נמצאו שלושה נפצים. על פי כתב האישום, בן עוזרי הוביל את מ.כ. אל מאחורי אוטובוס, תקף אותו ולאחר מכן העביר אותו להמשך טיפול אצל שוטר אחר. עניינה של התביעה הסתמך על ארבע עדויות, בהן זו של החוקר, הקורבן מ.כ., קצין נוסף ציון בנישתי והנאשמת מס' 2, שני סביליה. ההגנה הציגה ארבע עדויות, כולל זו של הנאשם, והגישה מספר מסמכים. לא הייתה מחלוקת לגבי הרקע לאירוע או לגבי מעצרו והחיפוש של מ.כ. אך המחלוקת העיקרית נסובה סביב שאלת הזיהוי - האם בן עוזרי הוא זה שתקף את מ.כ. בית המשפט מצא בעיות בחקירה שניהלה מח"ש, וציין כשלים משמעותיים שפגעו בהגנתו של הנאשם. כמו כן, נמתחה ביקורת על גישתו של החוקר לעדות עדים, ובפרט על גישתו של ציון בנישתי, שהודעתו השנייה הפלילה את הנאשם אך לא עלתה בקנה אחד עם הודעתו הראשונה ועדות האזהרה שלו. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי קיים ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם, בהתחשב בזירה הכאוטית של האירוע, בנוכחותם של שוטרים רבים בלבוש דומה ובחוסר הוודאות בזיהוי הקורבן. בכך זוכה בן עוזרי מחמת הספק, כאשר בית המשפט ציין כי קיימת אפשרות ממשית ששוטר נוסף שנכח במקום ביצע את התקיפה.