בד"מ 18/19

תקציר

פסק הדין מזכה את עורך הדין מאשמת התנהגות בלתי הולמת של עורך דין. העובדות העיקריות שאין עליהן עוררין הן כי לקוחות עורך הדין, משה קול ובניו חברה לניהול בע"מ, היו הבעלים של אולם אירועים בירושלים. החברה השכירה את האולם למתלוננים, איתן וגלית דודו, לתקופה ארוכה. הסכם השכירות לא ציין את מועד תחילת החכירה, אך תוספת מאוחרת יותר קבעה אותו ל-1 במרץ 2015, עם אופציה לחברה להקדים אותו. האולם הועבר בסאבלט לדייר אחר, והחברה הייתה מעורבת בהליכים משפטיים לפינויה. עורך הדין ייצג את החברה בעניינים אלה. בסופו של דבר הותר למכתב המשנה לקיים מספר אירועים באולם בין ה-1 בינואר ל-1 באפריל 2015. עורך הדין הודיע למתלוננים על מועד תחילת חוזה השכירות, אך לא הזכיר את האירועים הנוספים במכתב המשנה. הדבר הוביל לסכסוך בין לקוחות עורך הדין לבין המתלוננים, וכתוצאה מכך הגישו האחרונים תביעה להשבת תשלומיהם ונזקיהם. בית המשפט פסק לטובת המתלוננים וקבע כי החברה פעלה בחוסר תום לב. בתלונה נגד עורך הדין נטען כי הוא פעל באופן בלתי ראוי בכך שהסתיר מהמתלוננים את ההליך המשפטי ואת תוצאותיו. עם זאת, טען עורך הדין כי לא הסתיר דבר וכי ההליכים התנהלו בידיעתן ובעידודן של המתלוננות. עוד טען כי האירועים הנוספים לא היו סתירה אלא תועלת כספית למתלוננים. ועדת המשמעת הסכימה עם גרסת עורך הדין לאירועים. נמצא כי הוא לא הסתיר את ההליכים המשפטיים וכי האירועים הנוספים אינם עניין משמעותי, מה גם שחוזה השכירות היה לטווח ארוך. הוועדה סברה גם כי כוונתם האמיתית של המתלוננים הייתה לסגת מהעסקה, תוך שימוש באירועים הנוספים כאמתלה. לפיכך זיכתה הוועדה את עורך הדין מאשמת התנהגות בלתי הולמת, וקבעה כי מעשיו היו סבירים בנסיבות העניין ואינם עולים כדי עבירת משמעת.