על"ע 5641/03

תקציר

במקרה הנדון, הוועדה המחוזית של לשכת עורכי הדין עותרת להרחקתו לצמיתות של עו"ד משיב שהורשע בעבירות של גניבה ומרמה באמצעות כרטיס חיוב. תחילה נגזרו על המשיב שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי. בית הדין המשמעתי המחוזי קבע כי מעשיה מחפירים, המעידים על כשל מוסרי משמעותי, אך בחר בהשעיה של עשר שנים על פני הרחקה לצמיתות, בנימוק של נזק בלתי מידתי שייגרם להרחקה לצמיתות בהשוואה לנסיבותיה האישיות. שני הצדדים ערערו על ההחלטה, אך בית הדין המשמעתי הארצי אישר את ההשעיה וקבע כי העונש מידתי ותואם מקרים קודמים. לאחר מכן ערערה הוועדה שוב, בטענה לאי התאמה בכך שאפשרה למשיבה לעסוק בעיסוק לאחר השעייתה בשל חומרת פשעיה. לאחר בדיקה, בית המשפט צידד בוועדה. היא הדגישה את ההלימה הנדרשת בין מקצועיות משפטית לבין התנהגות אתית, וציינה את העבירות החוזרות ונשנות של המשיב כפוסלות את האמון שניתן במשפטנים. לפיכך, פסק הדין הסופי כפה את הרחקתו לצמיתות של המשיב מלשכת עורכי הדין, תוך שימת דגש על שמירה על יושרה מקצועית ואמון הציבור על פני הקלה האישית.