ערר 8101/12

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סמכותו של שמאי מכריע בקביעת השבחה על פי תכנית שלא נטענה על ידי מי מהצדדים. השמאי לא רק מוסמך אלא גם חייב, על פי תיקון 84 לחוק התכנון והבניה, לערוך בדיקות עצמאיות ולקבל קביעות כאלה. זאת, על מנת להבטיח כי היטל ההשבחה ישקף את ההשבחה בנכס בכללותו. התיקון נועד למנוע הסכמות פסולות בנוגע להיטל בין הוועדה המקומית לבין הנישום. החלטות קודמות, כגון אלה בעררים 8005/10 ו-8060/10, ביססו את ייחודו של תפקיד השמאי המכריע, והדגישו את חובתו לבצע עבודה מקיפה ועצמאית. החלטות אלה, יחד עם החלטות נוספות, הבהירו את סמכותו של השמאי לקבוע היטל השבחה גבוה מדרישת הוועדה המקומית, המחייבת את הצדדים. במקרה הנוכחי, ההערכה המכרעת לא נפלה; במקום זאת, זו הייתה פעולה מחייבת. יתר על כן, התכנית המדוברת נדונה על ידי השמאי המכריע, תוך הבחנה בינה לבין תכניות שניתן היה להתעלם מהן. הערכת השמאי את התכנית הרלוונטית התבססה על בדיקות בלתי תלויות, ולפיכך טענת הסמכות אינה תקפה. טענות נוספות הנוגעות להפחתת היטל ההשבחה נדחו אף הן, בהתאם לפסקי דין קודמים. ככלל, השומה המכרעת נמצאה כדין, והביאה לדחיית הערעור ללא הוצאות. החלטה זו התקבלה פה אחד ביום 1 בדצמבר 2013.