ת"א 58314-11-12

תקציר

התיק עוסק בסכסוך על שכר טרחה בין שני עורכי דין לבין לקוחותיהם לשעבר, המפעילים תחנת דלק. עורכי הדין ייצגו את הלקוחות בסכסוך משפטי מורכב עם חברת הדלק סונול, שהסתיים בפשרה ששיפרה את תנאי היחסים בין הלקוחות לחברה. עורכי הדין טענו כי הלקוחות חייבים להם שכר טרחה על פי הסכם כתוב שנחתם מראש, או לחילופין על פי הסכם בעל פה שהושג לאחר חתימת הסדר הפשרה. הלקוחות הכחישו את הטענות והגישו תביעה שכנגד, בטענה כי עורכי הדין אינם זכאים לכל תשלום או שהסכום הנתבע מופרז. השופט קיבל את טענת עורכי הדין והורה ללקוחות לשלם שכר טרחה בסך 2,085,000 שקל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. השופט מצא כי עורכי הדין מילאו את התחייבויותיהם על פי ההסכם הכתוב והיו זכאים לשכר הטרחה הנקוב בו. באשר להסכם בעל פה, קיבלה השופטת את גרסת עורכי הדין לאירועים וקבעה כי הלקוחות הסכימו לשלם 60 אלף שקל בחודש למשך 60 חודשים כשכר טרחת עורך דין. השופטת גם דחתה את טענות הלקוחות כי ההסכמים פסולים בשל פגמים בגיבוש הצוואה, ולא מצאה ראיות להונאה, עושק או הפחדה. כמו כן, השופט קבע כי הסכומים הנתבעים אינם מופרזים או בלתי חוקיים וכי ההסכם בעל פה תקף. מאחר שהלקוחות הפרו את ההסכם בעל פה בכך שהפסיקו את התשלומים, הם חויבו לשלם את יתרת הסכום, בניכוי תשלומים חלקיים שבוצעו באותה תקופה. התביעה שכנגד נדחתה, והלקוחות חויבו לשאת בהוצאות התביעה ולשלם את שכר טרחת עורכי הדין.