בג"צ 194/56

תקציר

השאלה העומדת לדיון בבקשה זו היא האם משרד ממשלתי הבונה בתים למגורי עולים רשאי להתעלם מהוראות תב"ע מאושרת. המבקש, שעלה לישראל ובנה בית ביקנעם על בסיס תוכנית בנייה קיימת, עתר לבית המשפט לאחר שהממשלה החלה לבנות בנייני מולטי פמילי על מגרשים סמוכים בניגוד לאותה תכנית. המשיבים טענו כי סעיף 42 לפקודת הפרשנות מגן עליהם מפני החובה לדבוק בתכנית. בית המשפט קבע כי הממשלה ומשרדיה חסינים מפני חובות המוטלות על ידי חקיקת בניין עיר, אלא אם נאמר במפורש אחרת. בעוד שבית המשפט הכיר בהבחנה בין תביעות שלטוניות לתביעות אזרחיות, הוא מצא כי בניית בתים למהגרים נופלת לקטגוריה הראשונה. יתר על כן, בית המשפט פירש את סעיף 42 כחל על המדינה ומשרדיה, ולא רק על המדינה עצמה. למרות שלבית המשפט הייתה סמכות לפקח על פעולות מינהליות למניעת שרירותיות, הוא לא מצא עילה להתערבות במקרה זה, שכן השינויים לא פגעו באופן משמעותי במבקש ולא היוו מעשה שרירותי. לפיכך בוטל הצו המותנה, ונדחתה בקשת הממשלה לדבוק בתוכנית הבנייה. כל צד היה אחראי להוצאותיו.