ת"א 18700-01-13

תקציר

פסק הדין מתאר פירוק שיתוף במקרקעין באמצעות חלוקה בעין. בית המשפט מצדד בתובעים, ומעניק להם את הזכות לבחור את תכנית החלוקה המועדפת מבין שתי האפשרויות שהציע המומחה, במידה והנתבעים לא יממשו את "זכותם הראשונה" על ידי בחירת שיטת החלוקה המועדפת עליהם - תכנית החלוקה הקיימת משנת 2001 - וביצוע תשלומי היתרה המתאימים לתובע עד ליום 10 בנובמבר, 2017. תכנית חלוקה זו מבקשת לחלק את הקרקע לשלושה מגרשים: מגרש 76/1 עבור הנתבעים בשטח של 600 מ"ר, מגרש 76/2 עבור התובעת בשטח של 1,136 מ"ר, ומגרש 76/3, הפרשה לכביש ששטחו 20 מ"ר. על המומחה, שהוא גם מודד וגם שמאי, מוטלת המשימה להתאים את תשריט החלוקה לדרישות התכנון הנוכחיות, תוך הקפדה על עמידה בתקנות התכנון הסביבתי הרלוונטיות. תפקידו של המומחה הוא גם לבחון את נחיצותם של תשלומי האיזון ולקבוע את שיעורם. פסק הדין מדגיש כי חלוקה זו בעין כפופה לאישור רשויות התכנון, כמתחייב בחוק. הנתבעים נדרשים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של התובע, בסך 25,000 ₪, ולפצות אותם בגין ההוצאות שנגרמו להם מטעם המומחה. בנוסף, הנתבעים נדרשים לשלם לתובע את כל הפרשי ההצמדה והריבית הנלווים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. החלטת בית המשפט מהווה תזכורת לכך שחלוקת הרכוש המשותף חייבת לעמוד בדרישות התכנון, להבטיח עמידה בתקנות איכות הסביבה ושילוב החלוקה בתוכנית העירונית הקיימת.