ת"א 38691-02-20

תקציר

הנתבע הנפיק לתובע שיק על סך 100,000 ₪ כתמורה להלוואה, אך לא עמד בו. הנתבע טען כי החוב המיוצג על ידי השיק נפרע, ואילו התובע טען אחרת. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. נקבע כי הסכום הכולל שהעביר התובע לנתבע ולגיא – היחיד שקיבל את ההלוואה – עמד על 338,000 ₪. מנגד, הסכום הכולל שהוחזר לתובע עמד על 210,000 ₪ בלבד. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו לפירעון, והסתמך במקום זאת על אמירות כלליות ומעורפלות. הראיות האובייקטיביות והחזקה כי שיק שברשות התובע מרמז על חוב שטרם נפרע, תמכו בטענת התובע. בית המשפט קיבל את טענת התובע ודחה את התנגדות הנתבע, תוך שהוא מאפשר לתובע לחדש את הליכי ההוצאה לפועל. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובע שנגרמו לו במהלך המשפט, בסך 7,000 ₪, אשר יתווספו לחוב בתיק ההוצאה לפועל. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 20.12.2023.