ת"א 25195-01-16

תקציר

הנתבעים טענו כי החזירו הלוואה בסך 325,000 דולר, אך לא הציגו כל ראיה התומכת בטענה זו. הם גם לא הצליחו להוכיח שהסכם ההלוואה, שעליו הודו שחתמו, היה פיקטיבי או נחתם בכפייה. מנגד, התובע הציג ראיות משכנעות שהפריכו את טענות הנתבעים והראו כי לא פרעו את ההלוואה. התנהלות הנתבעים, במיוחד לאחר חתימת הסכם פשרה, הייתה בלתי הגיונית ובלתי סבירה, שכן הם שילמו תשלומים גדולים במזומן ללא עדים או תיעוד. התובע אף הביא ראיות הסותרות את טענות הנתבעים בדבר תשלומי ריבית. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם וקבע כי עליהם לפרוע ביחד ולחוד את סכום ההלוואה בסך 2.4 מיליון ₪, בצירוף ריבית חודשית של אחוז בתוספת מע"מ החל מיום 12.9.2016. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובע אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 75,000 ₪, בשל אי גילוי בדבר זמינותו של עד מפתח ועיכובים אחרים בהליכים. השופט הגיע למסקנה כי טענות הנתבעים אינן מבוססות וכי גרסת התובע לאירועים אמינה יותר.