בע"מ 164/11

תקציר

בפני בית המשפט עמדה סוגיה מורכבת הנוגעת לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, ובפרט האם "בן זוג לשעבר" או קרוביו מצויים תחת סמכותו. השופט זילברטל קבע תקדים בכך שפירש כי המונח "בן זוג" בהוראות החוק אינו כולל "בני זוג לשעבר", תוך התמקדות בלשונו המילולית של החוק. נקודת מבט זו דבקה בפרשנות מצמצמת, המבטיחה בהירות בקביעת סמכות השיפוט וקובעת כי רק בני משפחה מדרגה ראשונה, כפי שהוגדרו בבירור, נופלים בתחומה, תוך הימנעות מהרחבה מיותרת של סמכות השיפוט העלולה להרתיע ממוקד בית המשפט. פסק הדין הדגיש את הצורך של בית המשפט לענייני משפחה להתרכז במומחיותו ולפתור סכסוכים המושרשים עמוק ביחסים משפחתיים מתמשכים ולא בסוגיות שהתרחקו מההקשר המשפחתי. השופט רובינשטיין, שהביע דעה חולקת, ביקש פרשנות מרחיבה יותר, תוך הדגשת תפקידו של בית המשפט לענייני משפחה ביישוב סכסוכים הנובעים מקשרי משפחה, בין אם מדובר בקשרים עכשוויים ובין אם בעבר. לטענתו, אופיים הייחודי של סכסוכי המשפחה נהנה פעמים רבות מגישתו המיוחדת של בית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, דעת הרוב סברה כי שמירה על גבול סטטוטורי ברור מבטיחה הגינות פרוצדורלית ומתאימה את סמכותו של בית המשפט לתכליתו המיועדת, מה שמוביל לדחיית הערעור על הכללת בני זוג לשעבר בסעיף 1(2)(ו). החלטה זו מדגישה גישה זהירה כלפי הרחבת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, תוך יישור קו עם כוונת המחוקק ושמירה על בהירות שיפוטית.