פ"ל 746-01-14

תקציר

הנאשם הואשם בשתי עבירות שונות הנובעות מאותו אירוע: נהיגה ללא רישיון תקף ונהיגה בזמן פסילה. הנאשם טען כי האישומים מהווים סיכון כפול, שכן שני האישומים מבוססים על אותו מעשה. עם זאת, השופט קבע כי שני האישומים אינם זהים, שכן יש להם אלמנטים נוספים שונים. לפיכך, העיקרון של "כבר הורשעתי" לא חל, וניתן היה להעמיד את הנאשם לדין על שתי העבירות. עם זאת, השופט מצא כי החלטת התביעה להגיש את האישומים בכתבי אישום נפרדים הייתה בלתי צודקת ובלתי ראויה. הם ציינו כי הנאשם לא נחקר ולא הוזהר על האישום של נהיגה בזמן פסילה. יתר על כן, חלף פרק זמן משמעותי מאז האירוע, מה שעלול היה לגרום לנאשם לאבד ראיות שהיו יכולות לסייע להגנתו. השופט הדגיש כי על התביעה מוטלת החובה לנהוג בהגינות ולרכז בכתב אישום אחד את כל האישומים הנובעים מאירוע אחד, במיוחד כאשר הם נובעים מאותו אירוע. מאחר שהדבר לא נעשה, הורה השופט על מחיקת האישום השני. פסק הדין ניתן למען הצדק, תוך הדגשת חשיבותו של הליך משפטי הוגן והחובה להגן על הנאשם מפני תביעה בלתי צודקת.