ע"א 481/81

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך על מכירת דירה ומחסן צמוד, הידוע גם כמחסן. המשיבים, שרכשו את הנכס מהמערערים, טענו כי הם הונעו במרמה להאמין כי המחסן הוא חלק מהדירה שהם קונים. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים, והורה למערערים לפצות אותם בגין שווי המחסן. על פסק דין זה הוגש ערעור. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור. הסוגיות המרכזיות היו האם התרחש מצג שווא כוזב במהלך המשא ומתן, ואם כן, האם הייתה למשיבים זכות כלשהי על פי החוק. בית המשפט קבע, כי טענת המשיבים עומדת בדרישות עוולת המרמה, שכן המערערת הציגה מצג שווא בדבר מכירת המחסן, בכוונה להונות את המשיבים. כלל "היזהר הקונה", החל בדרך כלל בשלב החוזי, לא חל כאן משום שמצג השווא התרחש לפני חתימת החוזה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי סעיף 8 לחוק המקרקעין אינו מגן על המערערת מפני טענות לתרמית שבוצעו בשלב הטרום חוזי. הימנעותם של המשיבים מלכלול את המחסן בחוזה הכתוב לא שללה את טענת המרמה שלהם, שכן הדין מבחין בין תניות חוזיות לבין מצגים. מאחר שהמשיבים פעלו על סמך מצג השווא, הם היו זכאים לפיצוי בגין הפסדם הכספי, המוערך בעלות המחסן. בית המשפט העליון דחה אפוא את הערעור, אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ופסק למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.