ת"א 1839/07

תקציר

המבקשים ביקשו כי בית המשפט יורה למזכירות לחשב את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט שלהם על בסיס הסכום המתוקן של תביעתם, אשר הופחת לאחר תשלום המחצית הראשונה של האגרה. הנתבעת לא השיבה, אך המדינה התנגדה לבקשה, בטענה כי הפחתת סכום התביעה אינה עומדת בתנאים להפחתת שכר הטרחה הקבועים בתקנה 10(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, שכן התיקון חל לאחר ישיבת קדם המשפט הרביעית, ולא צוינו טעמים מיוחדים. עם זאת, טענו המבקשים כי ההחלטה על תיקון כתב התביעה התקבלה מוקדם יותר, בישיבת קדם המשפט השנייה, וכי השיהוי בשיקוף הסכום המתוקן נבע מהזמן שנדרש לקבלת המסמכים הדרושים מהמשיבה ולהערכה מדויקת של תביעתם. השופט הסכים עם המבקשים, וקבע כי מתקיים התנאי הראשון של תקנה 10(ד). כמו כן, קיבלה השופטת את טענת המבקשים כי היו טעמים מיוחדים להפחתה, שכן התיקון נעשה בתום לב ולא נועד להפחיד את הצד שכנגד. בנוסף, ההבדל המשמעותי בתשלומי האגרה ובתוקפה של התביעה הצדיק הפחתת שכר טרחה מבלי לפגוע בתכלית תשלומי האגרות. לפיכך פסק השופט לטובת המבקשים, והורה לחשב מחדש את האגרה כולה בהתאם לסכום התביעה המתוקן, ולקזז את תשלום היתר בגין המחצית הראשונה כנגד המחצית השנייה. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.