ע"א 3756/92

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי הוראות סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל אינן חלוטות ואינן ממצות. הן אינן שוללות מבית המשפט את שיקול דעתו השיפוטי להכריז על חייב כפושט רגל אם לאו, גם כאשר מתקיימות הנסיבות המפורטות בחלופות הסעיף. לעומת זאת, רשימת החלופות אינה מקיפה, ולבית המשפט שיקול דעת להכריז על חייב פושט רגל מחוץ לנסיבות אלה. תפקידו של בית המשפט בהליכי פשיטת רגל אינו טכני או פורמלי בלבד; יש לה סמכות שיפוט משמעותית להבטיח שהתהליך יהיה הוגן וצודק. יש לקרוא את סעיף 42 לצד סעיף 178, המקנה לבית המשפט סמכות רחבה להתערב בענייני פשיטת רגל לשם שמירה על הצדק. פרשנות מרחיבה זו נתמכת בתפקידו הפיקוחי של בית המשפט ומסייעת למנוע תוצאות בלתי סבירות העלולות לנבוע מקריאה צרה של סעיף 42. באשר לערעור עצמו, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הנמוכה יותר בהכרזת החייב כפושט רגל ודחה את הערעור. המערערת חויבה לשלם הוצאות למשיבים. לפסק דינו של השופט קדמי הצטרפו השופטים א' ושטרסברג-כהן.