ת"א 46838-03-24

תקציר

בטח, הנה ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס אך ורק על הנתונים שסיפקת, ומתמקד בעיקר בעקרונות המשפטיים ובחידושים. **ניתוח משפטי: פסק דין בנוגע להוצאות הליך משפטי - ת"א 46838-03-24 קצור ואח' נ' ג.א.ר.א.ת. אינטרנשיונל (1994) בע"מ** **מבוא:** פסק הדין דנן עוסק בשאלת ההוצאות בהליך משפטי מורכב שהתנהל בין בעלי קרקע (התובעים) ליזם נדל"ן (הנתבעת), במסגרת הסכם קומבינציה. הדיון התמקד בעיקר בבקשת התובעים לחיוב הנתבעת בהוצאותיהם, וזאת על רקע התנהלות הצדדים וההליכים השונים שננקטו במסגרת התיק. בית המשפט בחן את טענות הצדדים אל מול הוראות החוק והפסיקה העדכנית, ובפרט את תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. **רקע עובדתי והליכים מרכזיים:** 1. **הסכם הקומבינציה:** בשנת 2017 חתמו התובעים, בעלי קרקע, על הסכם קומבינציה עם הנתבעת, יזמית נדל"ן. ההסכם התחייב את הנתבעת לתכנן ולבנות על הקרקע בניין מגורים. 2. **הפרת ההסכם והתביעה:** התובעים טענו להפרה יסודית ומתמשכת של ההסכם על ידי הנתבעת, עקב עיכובים משמעותיים בהגשת בקשה להיתר בנייה וחלוף מועדים קבועים. ביום 20.8.2022 הודיעו התובעים על ביטול ההסכם. 3. **סעדים עיקריים בתביעה:** התובעים עתרו להצהרה על ביטול ההסכם, לצו עשה שיורה על מחיקת הערת אזהרה לטובת הנתבעת, ולפיצוי כספי בסך 660,000 ₪ בגין אובדן הנאה מהכנסות דמי שכירות, ובנוסף לחיוב בהוצאות. 4. **תביעה שכנגד והסדר דיוני:** הנתבעת הגישה כתב הגנה ותביעה שכנגד, בה טענה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב וכי היא זו שפעלה ללא לאות לקידום הפרויקט. ביום 6.10.2024, הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של החלטה. הסדר זה כלל בין היתר חתימה של התובעים על מסמכים לצורך הגשת בקשה להיתר, ותנאים למחיקת הערת האזהרה וביטול ההסכם במקרה שלא יינתן היתר עד ליום 31.12.2024 (או תקופה נוספת במקרה של צורך בהשלמות). 5. **התפתחויות נוספות:** הליך ניהול התיק התאפיין בבקשות מרובות לדחיית מועדים, בקשות לעיון מחדש בהחלטות, ודיונים שהתקיימו בבתי משפט, לרבות דיון שהתמקד בחקירת מומחים. 6. **ההכרעה בשאלת ההוצאות:** לאחר הגשת סיכומי הצדדים, בית המשפט נדרש להכריע בשאלת ההוצאות. **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים:** 1. **התקנות החדשות (תשע"ט-2018) ופסיקת הוצאות:** * **ברירת המחדל:** בית המשפט מדגיש כי על פי התקנות החדשות, ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות ריאליות, כאשר התקנות נועדו לשפות את בעל הדין שזכה בהליך על הוצאותיו (תקנה 151(א)). * **שיקול דעת בית המשפט:** קביעת שיעור ההוצאות נתונה לשיקול דעת בית המשפט, תוך התחשבות במגוון גורמים, לרבות אופן ניהול ההליך, יחס בין הסעד שנתבקש לסעד שנתקבל, מורכבות התיק, היקף העבודה והשכר ששולם בפועל (תקנה 153(ג), והפסיקה המצוטטת כדוגמת ע"א 7627/20 אייזלר). * **הרתעה מפני הליכי סרק:** התקנות החדשות מעניקות לבית המשפט כלים נוספים, כגון הטלת הוצאות על בעל דין ש"האריך את הדיון שלא לצורך" או "עשה שימוש לרעה בהליך השיפוטי" (תקנות 4 ו-156). בית המשפט בחן האם התנהלות הנתבעת עולה כדי שימוש לרעה או הארכת הליך שלא לצורך. * **חריגה מכלל פסיקת הוצאות:** בית המשפט מציין כי על אף הכלל לפיו הזוכה זכאי להוצאותיו, ישנם מקרים בהם חורגים מכלל זה. הדבר נבחן על רקע "טעמים מיוחדים" (תקנה 152(ג)) או שיקולים של "לפנים משורת הדין", אשר עשויים לנבוע מנסיבות ספציפיות של התיק, התנהלות הצדדים, או אף נסיבות הכרוכות במיהות הצדדים. 2. **שימוש לרעה בהליכי משפט והארכת הליך:** * התובעים טענו באופן נרחב כי הנתבעת נקטה ב"שימוש לרעה בהליך משפטי" ו"האריכה את הדיון שלא לצורך" באמצעות בקשות חוזרות ונשנות לדחיית מועדים, הגשת בקשות "בדקה ה-90", הצגת מצגי שווא, ואי קיום התקנות. * **עמדת בית המשפט:** בית המשפט דחה טענות אלו ברובן. נקבע כי ההסדר הדיוני מיום 6.10.2024, אשר קבל תוקף של החלטה, ייעל את ההליך וקיצר אותו, בכך שמנע את הצורך בהגשת כתב הגנה לתביעה שכנגד, וצמצם את הצורך בהליכים מקדמיים, קדם משפט ודיוני הוכחות. הדיון שהתקיים ב-6.7.25 נחשב לדיון מוגבל לצורך חקירת מומחים, ולא דיון הוכחות מלא. בנוסף, בית המשפט קבע כי טענות הנתבעת במסגרת תגובותיה לבקשות השונות לא נטענו בחוסר תום לב, אלא היו "טענות ראויות אשר הצריכו בירור ובדיקה". 3. **הסדר דיוני והשלכותיו:** * ההסדר הדיוני מיום 6.10.2024 מהווה נקודת מפתח בהכרעה. על פי הסדר זה, היה על הצדדים לחתום על מסמכים לצורך הגשת בקשה להיתר, ותנאים ברורים נקבעו למחיקת הערת האזהרה וביטול ההסכם. * **ההתנגדות לבקשת פסיקתא:** התובעים טענו כי התנגדות הנתבעת לבקשתם למתן פסיקתא (לאחר ההסדר) הייתה כשלעצמה עילה לחיובם בהוצאות. בית המשפט קבע כי התנגדות זו אינה מאיינת את ההסכם הדיוני, וכי לכל היותר היו זכאים התובעים לפסיקת הוצאות בגין ההליכים שנדרשו *לאחר* שלב זה, אך לא כפי שטענו. * **חוסר יישום מלא של ההסדר:** בית המשפט מצא כי התובעים הציגו תמונה חסרה ומסולפת בנוגע להסכם, תוך התעלמות מכך שהם עצמם הגישו תביעתם רק בשנת 2024, למרות ששלחו הודעת ביטול בשנת 2022. כמו כן, הצדדים המשיכו במשא ומתן גם לאחר הודעת הביטול וגם לאחר הגשת התביעה. 4. **השקעות הנתבעת והוצאותיה:** * בית המשפט התייחס בהרחבה להשקעות הכספיות המשמעותיות שביצעה הנתבעת לצורך קידום הפרויקט מאז חתימת ההסכם, לרבות תשלומים ליועצים, מומחים, אגרות ועוד. הנתבעת פירטה הוצאותיה בסך של כ-2.1 מיליון ₪. * **הוצאות התובעים:** לעומת זאת, הוצאות התובעים, אשר חלקן כללו שכר טרחת עורך דין (שבגינו ויתרו הצדדים במסגרת ההסדר הדיוני), שכר מומחים ואגרות, הסתכמו בכ-131,925 ₪. 5. **הכרעה סופית בנוגע להוצאות:** * **החלטה עקרונית:** בסופו של דבר, בית המשפט החליט שלא לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט, תוך הפעלת הסיפא לתקנה 152 לתקנות החדשות, המאפשרת חריגה מכלל פסיקת ההוצאות "אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות". * **נימוקים מרכזיים להחלטה:** * **הצגת תמונה חלקית על ידי התובעים:** בית המשפט מצא ממש בטענת הנתבעת כי התובעים הציגו תמונה עובדתית חסרה ומסולפת בכתב תביעתם. * **התמשכות ההליכים מצד שני הצדדים:** למרות שהתובעים הדגישו את התנהלות הנתבעת, בית המשפט התייחס לכך שהצדדים, באופן הדדי, הובילו להתמשכות ההליכים ואף ניהלו מו"מ שלא צלח. * **השקעות הנתבעת:** הנתבעת השקיעה סכומים משמעותיים בפרויקט. * **הסדר דיוני מיום 6.10.2024:** ההסדר נחשב לייעול הליך, והתובעים ויתרו על רכיב משמעותי בהוצאותיהם (שכר טרחת עו"ד) במסגרתו. * **התנהלות בית המשפט:** ההחלטה מיום 9.2.25, שדחתה את בקשת התובעים למתן פסיקתא, איששה את הפרשנות של הנתבעת להסדר הדיוני, כפי שהתבטא גם בדיונים ובהחלטות מאוחרות יותר. 6. **פסיקתא למחיקת הערת אזהרה:** * בסיום פסק הדין, בית המשפט מורה לתובעים להגיש פסיקתא לחתימה לצורך מחיקת הערת האזהרה שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין מכוח הסכם הקומבינציה. בכך, בית המשפט מאפשר את הפרדת הצדדים ופינוי הקרקע לקידום פרויקט חדש. **סיכום:** פסק הדין מדגים את הדינמיקה המורכבת ביחסי יזם-בעל קרקע, ואת האתגרים הכרוכים בניהול הליך משפטי, במיוחד כאשר הוא מתמשך וכולל הליכים מרובים. ההכרעה בנוגע להוצאות מדגישה את גמישות בית המשפט בהפעלת התקנות החדשות, תוך התחשבות במכלול נסיבות המקרה, התנהלות הצדדים, ההשקעות שבוצעו, וההסדרים הדיוניים שגובשו. אף שהתובעים עתרו לחיוב הנתבעת בהוצאותיהם, בית המשפט השתמש בשיקול דעתו לחריגה מהכלל, מצא כי התקיימו "טעמים מיוחדים" לכך, ודחה את בקשתם לחיוב בהוצאות.