המ"ש 3118-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים ככל שהם עולים מהטקסט: **כותרת ההחלטה:** המ"ש 3118-12-25 צהאי נ' מדינת ישראל ואח' - בית המשפט לתעבורה, מחוז מרכז. **הנושא:** בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה. **המסגרת הנורמטיבית:** סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ), המעניק לבית המשפט סמכות להאריך מועדים. **עובדות הרקע:** * הוגש דוח תנועה למבקש, יהוניי צהאי, על נהיגה תוך שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, בתאריך 11.5.25. * המועד האחרון להגשת בקשה להישפט היה 10.8.25. * המבקש טוען כי הגיש בקשה להישפט ב-27.5.25, אך זו לא נקלטה במערכת. * המבקש שילם את הדוח ב-23.6.25. * הבקשה להארכת מועד להישפט הוגשה ב-7.12.25, כ-4 חודשים לאחר המועד האחרון. **טענות המבקש:** 1. **כפירה מוחלטת בביצוע העבירה:** טענה זו מנומקת בכך שהרשעה תכתים את המבקש בפלילים ותגרום לצבירת נקודות. 2. **תקלה טכנית בקליטת הבקשה:** הבקשה להישפט הוגשה במועד אך לא נקלטה במערכת מסיבה שאינה תלויה בו. 3. **קשיים בשפה ובהבנת הליכים:** המבקש הינו אזרח נורמטיבי, בן 41, נשוי ואב לשמונה, המשתייך לעדה האתיופית ומתקשה בשפה העברית ובהבנת ההנחיות. 4. **תשלום הדוח עקב חשש לעונשים נוספים:** המבקש שילם את הדוח ב-10.8.25 (לטענתו, אך המשיבה טוענת ל-23.6.25) מבלי להיות מודע לכך שהתשלום מהווה הודאה באשמה, וזאת מתוך חשש להצטברות ריבית וקנסות, ולפני שקיבל ייעוץ משפטי. 5. **סברה בתום לב:** המבקש סבר כי פנייה לעורך דין לטיפול בדוח מהווה כפירה בעובדות. 6. **כשלים ראייתיים ועיוות דין:** המבקש טוען לקיום כשלים ראייתיים מהותיים בדו"ח, אשר עלולים לגרום לעיוות דין. **טענות המשיבה:** 1. **תשלום הדוח:** הדוח שולם ב-23.6.25. 2. **הודאה באשמה:** תשלום הדוח מהווה הודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש, מכוח סעיף 229(ח) לחסד"פ. 3. **תגובת המבקש לשוטר:** המבקש השיב לשוטר "הייתי בוויז", מה שסותר את הטענה לקשיי שפה. 4. **היעדר ייעוץ משפטי אינו עילה לעיוות דין:** טענה זו אינה מקנה זכות לבקשה. 5. **סופיות הדיון:** הבקשה להישפט הוגשה כ-6 חודשים לאחר התשלום, ולכן הדוח חלוט. **דיון והכרעה:** השופט פותח בהבהרת אמות המידה לבחינת בקשה להארכת מועד להישפט, שהן דומות לאלו של בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר. אמות מידה אלו הן: 1. **סיבה מוצדקת להימנעות מהגשה במועד:** עילת הימנעות, שלא בשליטת המבקש. 2. **חשש לעיוות דין:** אם לא תינתן למבקש האפשרות להישפט, עלול להיגרם לו עיוות דין. **התייחסות לשאלת הדיון במעמד שני הצדדים:** השופט מציין כי אין חובה לקיים דיון במעמד שני הצדדים כאשר מבקשים לבטל פסק דין שניתן בהיעדר, ואינו מוצא כי המחלוקת בענייננו מחייבת בירור עובדתי במעמד צד אחד. **ניתוח השופט לסוגיות המרכזיות:** 1. **תשלום הדוח:** * **הלכה:** סעיף 229(ח) לחסד"פ קובע שתשלום דוח מהווה הודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש, אלא אם בוטל על ידי תובע משטרתי. * **השלכה:** תשלום הדוח הופך אותו לחלוט, וחלה עקרון סופיות הדיון. הארכת מועד להישפט לאחר תשלום דוח ניתנת במקרים נדירים בלבד. * **קביעה:** השופט קובע כי תשלום הדוח מהווה הודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש. 2. **תשלום קנס והגשת בקשה להישפט בתוך התקופה:** * **הלכה (מתוך רע"פ 641/19 מילר):** בקשה להישפט היא דרך פעולה חלופית לתשלום הקנס. כאשר אדם שילם את הקנס, הוא נחשב כמי שהודה באשמה, הורשע ונשא בעונשו, ומגבלת 90 הימים להגשת בקשה להישפט (לפי סעיף 229(א)(2) לחסד"פ) אינה חלה עוד. במקרה כזה, חל ההסדר לפי סעיף 229(ח) לחסד"פ, ובקשות נוספות כרוכות בשיקול דעת ומתקבלות רק אם עומדים בתנאי הסעיף. * **השלכה:** גם אם המבקש הגיש בקשה להישפט *לפני* התשלום, עצם התשלום לאחר מכן מחייב את הבנתו כבחירה באפיק של הודאה באשמה ולא בירור האשמה. * **קביעה:** השופט מקבל את הטענה של המשיבה, כי מרגע שהמבקש שילם את הדוח, הוא בחר באפיק של תשלום והודאה באשמה. 3. **חשש לעיוות דין:** * **הלכה (מתוך רע"פ סאלם):** על מבקש לפתוח מחדש משפט או לבטל פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו לעיוות דין, הנתמכים במסמכים וראיות בעלי פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה. * **ניתוח השופט:** * המבקש לא העלה טענה ממשית לגופה של העבירה שיש בה כדי להצביע על חשש לעיוות דין. * התצהיר שהוגש לא נתמך במסמכים או ראיות עובדתיות. * טענות על כשלים ראייתיים אינן מספיקות בשלב זה, ללא חיזוק ראייתי משמעותי. * תגובת המבקש "הייתי בוויז" אינה מהווה כפירה מוחלטת בעבירה. * **קביעה:** אין חשש לעיוות דין במידה ולא יינתן למבקש יומו בבית המשפט. 4. **שיהוי בהגשת הבקשה:** * **עובדות:** הבקשה הוגשה ב-7.12.25, כ-4 חודשים לאחר המועד האחרון (10.8.25), ללא הסבר ממשי לשיהוי. * **הלכה:** סעיף 229(ה) לחסד"פ מאפשר קיום משפט גם אם הבקשה הוגשה באיחור, אם הדבר נבע מסיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגיש במועד, והבקשה הוגשה מיד לאחר הסרת המניעה, או מנימוקים מיוחדים אחרים. הפסיקה קבעה כי במקרים של שיהוי ללא הסבר, יש לדחות את הבקשה. * **קביעה:** לאור השיהוי המשמעותי וללא כל הסבר, אין הצדקה להיעתר לבקשה. 5. **קשיי שפה והבנת הנחיות:** * **קביעת השופט:** טענה זו אינה רלוונטית לאור תשלום הדוח. גם אם קיימים קשיים, אדם המחזיק ברישיון נהיגה נושא באחריות לנהוג על פי חוק ולהתנהל מול הרשויות. 6. **הסברה בתום לב על פנייה לעו"ד:** * **עובדה:** ייפוי הכוח לעורך הדין נחתם ב-16.10.25, לאחר המועד האחרון להגשת בקשה להישפט. * **קביעה:** מכאן שלא ניתן לקבל את הטענה כי פנייה לעו"ד יצרה אצל המבקש הסתמכות או הבנה מוטעית, ובפרט כאשר הפנייה נעשתה לאחר חלוף המועד. 7. **עקרון סופיות הדיון:** * **הלכה:** בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה. * **השלכה:** במקרה זה, האינטרס הציבורי בסופיות הדיון גובר על הנסיבות האישיות של המבקש. **החלטה:** לאור האמור – תשלום הדוח, חוסר הוכחה לעיוות דין, השיהוי המשמעותי, והדגש על עקרון סופיות הדיון – הבקשה נדחית. **חידושים או עקרונות משפטיים בולטים שעולים מההחלטה:** * **הדגש על תשלום הדוח כאירוע מכונן:** ההחלטה מדגישה באופן נחרץ כי תשלום דוח תנועה מהווה אירוע משפטי בעל משקל מכריע, אשר הופך את הדוח לחלוט ומצמצם באופן דרסטי את האפשרוות להשיג על ממנו, אלא במקרים חריגים ביותר. הדבר מושרש בהוראות סעיף 229(ח) לחסד"פ ומתבסס על עקרון סופיות הדיון. * **הפרדה בין תשלום לבין הגשת בקשה להישפט:** ההחלטה מיישמת את ההלכה שגם אם הוגשה בקשה להישפט לפני התשלום, מרגע שהתשלום בוצע, המבקש נחשב כמי שבחר באפיק ההודאה והכפרה, ולא בירור האשמה. זוהי פרשנות מחמירה שמבקשת למנוע מנהג "לשחק" בין האפשרויות. * **סטנדרט הוכחה מחמיר לעיוות דין:** בית המשפט מבהיר כי טענת עיוות דין אינה טענה סתמית, אלא דורשת הצגת טעמים של ממש, מגובים בראיות קונקרטיות, שיש בהם פוטנציאל לשנות את תוצאות ההליך. טענות כלליות בדבר כשלים ראייתיים או קשיים אישיים אינן מספיקות. * **חשיבות ההסבר לשיהוי:** ההחלטה מבהירה כי שיהוי בהגשת בקשה להישפט, ללא הסבר משכנע ומוצדק (כפי המוגדר בסעיף 229(ה) לחסד"פ), מהווה עילה לדחיית הבקשה, זאת בהתאם להלכות קיימות. * **פרשנות מקלה בקשיי שפה כנגד תשלום הדוח:** השופט דוחה את טענת קשיי השפה כאשר הדוח כבר שולם, מתוך הבנה כי החזקת רישיון נהיגה מטילה אחריות על הנהג להבין את חובותיו החוקיות. * **התייחסות למועד חתימת ייפוי כוח:** השופט משתמש במועד חתימת ייפוי הכוח כראיה קונקרטית כדי להפריך את הטענה שהמבקש פעל מתוך הבנה מוטעית בעקבות פנייה לעו"ד. בסך הכל, ההחלטה מדגימה פרקטיקה שיפוטית שמרנית יחסית בבקשות להארכת מועד להישפט, כאשר היא שמה דגש על פעולות אקטיביות של הנאשם (כמו תשלום הדוח), מחמירה עם שיהוי בלתי מוסבר, ודורשת הוכחה משמעותית לקיום עיוות דין.