ע"מ 9652-01-17

תקציר

התיק נסוב סביב שתי סוגיות הנוגעות לניכוי מס תשומות על ידי אבידר שירותי אבטחה בע"מ (המערערת) לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (חוק מע"מ). הסוגיה הראשונה נוגעת לניכוי מס תשומות על ידי המערערת בגין רכישת תלושי ארוחה לעובדיה, והסוגיה השנייה נוגעת לניכוי מס תשומות על השכרת רכב פרטי מחברות השכרת רכב. מינהל מס ערך מוסף בתל אביב (המשיב) הוציא למערערת שומת מס תשומות, בטענה כי הניכויים נעשו בניגוד לתקנות מע"מ. בסוגיה הראשונה קבע בית המשפט כי עובדי המערערת הם הנהנים הישירים והדומיננטיים מסבסוד הארוחות, ועל כן לא הותר ניכוי מס תשומות לפי תקנה 15א לתקנות מע"מ, האוסרת ניכויים כאמור אלא אם התשומות נמכרו לעובדים כעסקאות החייבות במס. בית המשפט דחה את טענות המערערת כי היא הנהנית העיקרית מהתשומות, כי התשומות שימשו בעסקאות חייבות במס עם לקוחותיה, וכי יש להתיר את הניכוי שכן עלות הארוחות שולבה במחיר עסקאותיה עם הלקוחות. בעניין השני קבע בית המשפט כי תקנה 14(א) לתקנות מע"מ, האוסרת על ניכוי מס תשומות על מכירה או השכרה של רכב פרטי, חלה הן על עסקאות מכר והן על עסקאות השכרה. בית המשפט פירש את התקנה לאור תכליתה, שהיא למנוע פגיעה באוצר המדינה ולהימנע ממתן עדיפות להשכרת רכב על פני רכישת רכב. בנוסף, מצא בית המשפט כי רכביה של המערערת אינם נופלים בגדר החריגים המנויים בתקנה 14(ב), ולפיכך לא הותר ניכוי מס תשומות בגין השכרתם. כמו כן, עמד בית המשפט על היחס בין תקנה 14 לתקנה 18 לתקנות מע"מ, המאפשרת ניכוי מס תשומות בגין תשומות מעורבות המשמשות בחלקן למטרות עסקיות. בית המשפט קבע כי תקנה 14, בהיותה תקנה ספציפית, גוברת על תקנה 18, ולכן האיסור המוחלט על ניכוי מס תשומות בגין מכירה או השכרה של רכב פרטי עומד בעינו, גם אם כלי הרכב משמשים למטרות עסקיות בלבד. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענת המערערת כי יש להפריד את עלויות האחזקה מעלויות השכירות, ולאפשר ניכוי מס תשומות על הראשונה. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי עלויות האחזקה היו חלק בלתי נפרד מעסקת השכירות הכוללת, והמערערת לא הביאה ראיות מספיקות המצדיקות את פיצול ההוצאות. משכך, דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 60,000 ₪.