פ"ה 47527-10-14

תקציר

פסק הדין דן ביחסי העבודה בין מדינת ישראל לבין שוטריה, תוך הדגשת סמכותה החד-צדדית של המדינה לקבוע את תנאי עבודתם ושכרם של נושאי המשרה. בית הדין מכיר בעקרון השוויון בעבודה ובאיסור ההפליה, אך הוא אינו ישים במקרה זה שכן אין מדובר בהפליה על רקע השתייכות קבוצתית. טענתם העיקרית של התובעים, שהם חוקרי זירה ביחידות לזיהוי פלילי, היא כי הם הופלו לרעה לעומת קציני זיהוי פלילי אחרים שקיבלו תוספת שכר. בית הדין בוחן את הקריטריונים לתוספת שכר זו, כפי שהותוו בפסק דין קודם (בורזובסקי) ואת טבלת השקילה של המשטרה לקביעת תוספות שכר. נמצא כי החלטת המשטרה לפצות קציני זיהוי פלילי מסוימים ולא את התובעים הייתה סבירה ומידתית, בהתבסס על הבדלים רלוונטיים במאפייני התפקיד. בית המשפט מקבל את העובדה שלקציני הזיהוי וסגניהם יש תחומי אחריות רחבים יותר והם נתונים לערנות מתמדת בהשוואה לחוקרי הזירה. אמנם ישנם מקרים חריגים שבהם חוקרי הזירה נושאים באחריות דומה, אך בית המשפט סבור כי מדובר באירועים בודדים. בנוסף, בית המשפט מכיר בכך שחוקרי הזירה עובדים במשמרות ואינם בכוננות 24/7 כמו קציני זיהוי, ומספר האירועים בהם הם מטפלים מתחלק ביניהם. יתר על כן, בית המשפט מכיר בגורם הסיכון הנפשי הכרוך בעבודתם של קציני זיהוי פלילי, לרבות חוקרי הזירה, אך אינו מוצא בו גורם מכריע, מה גם ששולחן השקילה של המשטרה אינו מתחשב בו. בית המשפט מגיע למסקנה כי ההחלטה שלא להעניק לחוקרי הזירה תוספת פעילות נוספת ברמה א' לא נבעה משיקולים פסולים או מפגמים משמעותיים. עם זאת, מאחר שהנסיבות שהובילו להחלטה בעניין קציני הזיהוי השתנו, ממליץ בית המשפט למשטרה לבחון מחדש את עניינם של התובעים, בהתחשב במאפייניו הייחודיים של עבודתם. התביעה נדחית, אך מומלץ למשטרה לבחון את זכאותם של קציני זיהוי פלילי לפיצוי נוסף, אולי בשיעורים משתנים, בהתחשב בטבלת השקילה ובפסיקת ברזובסקי. עוד מודגש בפסק הדין כי למשטרה סמכות לקבוע את שכר השוטרים באופן חד צדדי, כל עוד הדבר סביר, מידתי והוגן. חוקר הזירה מיכאל איפרגן, המשמש כסגן קצין זיהוי, יקבל תוספת פרטנית המקבילה לרמת פעילות א'.