ע"פ 9090/00

תקציר

במקרה זה ערער המערער על הרשעתו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שכללו 300 שעות שירות לציבור, שנת פיקוח על תנאי ושלוש שנות מאסר על תנאי – ובלבד שלא בוצעה עבירה בתקופה זו. יחד עם שותפו הודה המערער בקשירת קשר והחזקת נשק, תחילה תכנן לבצע מעשי שוד בבאר שבע. עם זאת, לפני ביצוע תוכניתם, הם נתפסו. חרף חומרת מעשיו, התמקד הערעור בנסיבותיו האישיות החיוביות של המערער; הוא היה עולה צעיר מברית המועצות שהתקשה להסתגל, והראיות הצביעו על אופי טוב ביסודו. המערער הביע חרטה אמיתית וביקש לבטל את ההרשעה כדי להקל על השתלבותו בצה"ל ובחיים התקינים, שכן ההרשעה עלולה לעכב את גיוסו. בית המשפט עמד בפני דילמה: לאשר את ההרשעה כגורם מרתיע חברתי או להכיר בטעותו החד-פעמית של המערער ובפוטנציאל השיקום. בסופו של דבר, בשקלול גורמים אלה, החליט בית המשפט לבטל את ההרשעה, נוכח חרטה כנה של המערער והשלמת שירותו החלקית. במקום זאת, הם הטילו מאסר על תנאי ללא הרשעה למשך שנה ושמרו על דרישת השירות. אם המערער נכשל במהלך תקופת המבחן, שמרה לבית המשפט את האפשרות להחזיר את ההרשעה ואת גזר הדין.