ת"א 28355-01-20

תקציר

השופט דחה את בקשת התובע לבטל פסק דין קודם שניתן שלא בפניו. הבקשה הוכנה בצורה גרועה ולא עמדה במספר דרישות פרוצדורליות. ראשית, הוא נעדר תצהיר מאמת, שהוא מרכיב מכריע בבקשות המבוססות על טענות עובדתיות. שנית, התובע לא הגיע לדיון מבלי לספק כל סיבה מוצדקת או להסביר את היעדרותו. השופט הדגיש כי בית המשפט שמר זמן בלוח הזמנים שלו כדי לדון בעניינו של התובע, והיעדרותו הייתה הפגנת זלזול כלפי ההליך השיפוטי. בנוסף, הבקשה לא התייחסה לגופו של מקרה או לסיכויי הצלחת התביעה. במקום זאת, היא הציגה טיעונים לא רלוונטיים ולא קוהרנטיים. כתב התביעה עצמו היה מעורפל, חסר פירוט, ולא הצליח לבסס את טענות התובע או להביא ראיות לנזקים. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי הבקשה נעדרת שחר וכי ביטול פסק הדין הקודם לא ישרת כל תכלית, במיוחד בהתחשב בסיכויי ההצלחה המזעריים של התביעה. לפיכך, הבקשה נדחתה, ופסק הדין המקורי נותר על כנו.