עת"מ 4195/07

תקציר

העותר, שבבעלותו מקרקעין בעיבלין ומנהל בהם עסק למוסכים, פנה לבית המשפט בבקשה שתינתן הוראה לוועדת התכנון (המשיבה מס' 1) לאשר תכנית מתאר המייעדת את הקרקע לשימוש תעשייתי. בעתירה נטען כי מחדלה של ועדת התכנון פגע בחובת הרשות לשרת את האינטרס הציבורי ופגע בזכויות הקניין שלו ושל תושבי עיבלין. העותר הצביע על כך שכיום עסקים רבים בכפר נאלצים לפעול באזורים המיועדים למגורים או לחקלאות בשל היעדר אזור תעשייה. המשיב מס' 1 טען כי יש לדחות את העתירה משום שהעותר לא מיצה את כל ההליכים המנהליים, פעל בחוסר תום לב וידיו אינן נקיות – הקרקע הנדונה הוכרזה כקרקע חקלאית, והעותר הקים מבנה בלתי מורשה ללא רישיון. המשיב מס' 2 טען, כי המדיניות התכנונית הגלומה בתכנית המתאר הארצית ובתכנית המתאר המחוזית אינה מאפשרת הקמת אזור תעשייה באיבלין. בית המשפט דחה את העתירה מכמה טעמים. ראשית, נמצא כי העותרת לא מיצתה את כל הסעדים המינהליים; הוא לא הגיש כל התנגדות לתוכנית החלה, שייעדה את הקרקע לשימוש חקלאי, ולכן לא יכול היה לטעון שוועדת התכנון לא פעלה. שנית, בית המשפט הסכים עם המשיב מס' 1 כי העותר פעל בחוסר תום לב ובידיים לא נקיות – הוא בנה והפעיל מוסך על קרקע חקלאית ללא רשות והמשיך לעשות זאת למרות הליכים פליליים מתמשכים. בית המשפט הדגיש כי לא יסבול הכשרת בנייה בלתי חוקית בהליכים מנהליים. שלישית, בית המשפט קבע כי במקרה זה החלטת ועדת התכנון סבירה ועולה בקנה אחד עם מדיניות התכנון החלה, שמטרתה להקים אזורי תעשייה משותפים למספר יישובים במקום אזורים נפרדים לכל רשות. לבסוף, מתח בית המשפט ביקורת על העותרת על כך שלא צירפה גורמים שעלולים להיפגע מהעתירה, קרי השכנים והרשות המקומית. בנימוקים אלה דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותר לשלם לכל משיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.