ע"פ 44484-08-13

תקציר

הערעור בתיק זה נסוב סביב זיכויו של משיב שהואשם בהעסקת עובד זר ללא היתר לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים. המשיב, שהיה נציגו של בית משותף, שכר את שירותיו של יונס, פועל ערבי, לביצוע עבודות גיזום עצים בשטחים המשותפים של הבית המשותף. זיכויו של הערכאה הנמוכה יותר התבסס על מספר טעמים: ראשית, אחריותו האישית של המשיב כשוכר הייתה תלויה באחריותו הפלילית של נציג הבית המשותף, ומאחר שהנציג לא הועמד לדין, לא ניתן להטיל אחריות על המשיב. שנית, ההתקשרות עם יונס לא היוותה יחסי עובד מעביד כהגדרתם בדיני העבודה, ועל כן לא ניתן היה להאשים את המשיב בעבירה. שלישית, היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירה לא הוכח. דעת הרוב של ערכאת הערעור, שניתנה על ידי השופט רוזנפלד, חלקה על נימוקי הערכאה הנמוכה יותר בשתי הנקודות הראשונות. אחריותו האישית של המשיב כשוכר הייתה בלתי תלויה באחריותו של נציג הבית המשותף, ועל כן אי העמדתו לדין של האחרון לא זיכתה את המשיב. כמו כן, יש לפרש את המונח "מעביד" בחוק עובדים זרים באופן רחב, בהתאם לתכלית החוק למנוע העסקה בלתי מורשית של עובדים זרים, ומשכך יחסי עובד מעביד כהגדרתם בדיני העבודה לא היו נחוצים להרשעה. עם זאת, הרוב הסכים עם קביעתה של הערכאה הנמוכה יותר בעניין היסוד הנפשי, שלא הוכחה מעבר לספק סביר. מהודעותיו של המשיב, שנחקר ארבעה ימים לאחר האירוע, עולה כי לא היה לו יסוד לחשוד כי יונס עובד שלא כדין, ובית המשפט בחר להאמין לגרסתו של המשיב לאירועים. מאחר שהמדינה לא הצליחה להוכיח כי המשיב עצם את עיניו לנוכח האפשרות של העסקתו הבלתי מורשית של יונס, זיכויו מאשמה זו צריך לעמוד. השופט אילן איטח הסכים עם התוצאה והדגיש כי יש לדחות את הערעור משום שהיסוד הנפשי לא הוכח. לטענת איטח, יש לכבד את המהימנות שהעניקה הערכאה הנמוכה יותר לגרסתו של המשיב, ועל כן אין לפגוע בממצא בדבר היעדר היסוד הנפשי הנדרש. הנשיא יגאל פליטמן חלק על כך, וסבר כי יש להרשיע את המשיב בעבירה. פליטמן טען, כי הוכחה מודעותו של המשיב לאפשרות של העסקה שלא כדין, ובחירתו להתעלם ממנה היוותה את היסוד הנפשי ההכרחי לביצוע העבירה.