ת"פ 45401-09-16

תקציר

הנאשם הורשע בביצוע עבירות רכוש, ובפרט פריצה וכניסה, וגניבה, תוך פגיעה בערכים חברתיים של הזכות לקניין, לפרטיות ולביטחון. בעוד מעשיו של הנאשם היו אימפולסיביים והונעו מהתמכרות לסמים, הם עדיין היו פליליים ולא ניתן היה להצדיקם. השופט הכיר בחומרתן של עבירות מסוג זה, שגורמות לא פעם לבהלה ופחד בקהילות. השופט התייחס לפסקי דין קודמים במקרים דומים, שהסתיימו בעונשי מאסר שנעו בין 12 ל-24 חודשים. בהתחשב בנסיבות, השופט קבע כי טווח העונש המתאים לנאשם הוא 10 עד 24 חודשים. הסנגור ביקש חריגה מטווח הענישה לצורכי שיקום, אך השופט קבע כי לא מדובר במקרה שיקומי. עברו של הנאשם ומצבו הנוכחי לא הצביעו על סיכוי ממשי לשיקום, שכן בעבר ניסה להשתקם ללא הצלחה. השופטת הדגישה כי אין די באמירות שינוי גרידא, ועל הנאשם להוכיח את שיקומו במעשיו. בהתחשב בעברו הפלילי של הנאשם, התמכרותו וחוסר ההרתעה, גזר עליו השופט 15 חודשי מאסר בפועל, ובמקביל 10 חודשי מאסר על תנאי מתיק קודם, ובסך הכל 20 חודשים. עונש זה הוטל במקום עונש חמור יותר, כדי לעודד את השתלבותו של הנאשם בהליך שיקומי. השופט סיים את דבריו בהבעת תקווה כי הנאשם ינצל את שהותו בכלא לשיפור עצמי ולשינוי. לנתבע זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.