ת"א 49962-12-15

תקציר

המחלוקת נסובה סביב החלטת הקיבוץ להעניק לקבוצת יחידים, המכונה קבוצת 11, להיות חברים בתנאים מועדפים מסוימים, למרות שלא היו חברים בפועל ביום הקובע כפי שנקבע בתקנון הקיבוץ. התובעים, הנמנים על הקיבוץ, טוענים כי החלטה זו אינה פסולה וסותרת את התקנות, ולמעשה מבטלת את היום הקובע. הם מבקשים לבטל את ההחלטה. הקיבוץ, לעומת זאת, סבור שהייתה לו סמכות לקבל החלטה כזו והיא הוסמכה כדין. בית המשפט קובע כי גם אם הייתה לקיבוץ סמכות עקרונית לקבל החלטה כזו, הוא לא פעל לפי הנוהל הנדרש. ראשית, ההחלטה מנוגדת לתקנות הקיבוץ, הקובעות את היום הקובע, וכדי לעקוף זאת היה צורך לתקן את התקנות עצמן, מה שלא קרה. שנית, נפל פגם פרוצדורלי באסיפה הכללית שבה התקבלה ההחלטה, שכן לא היה בה המניין החוקי הנדרש. האסיפה לא נדחתה כראוי כפי שמתיר התקנות, וההצבעה בקלפי שלאחר מכן לא הצליחה לתקן זאת. בנוסף, בית המשפט דוחה את טענת הקיבוץ כי יש למנוע מהתובעים להגיש את התביעה בשל הסכמות קודמות שניתנו בהליך נפרד בנוגע לתשלומים חשבונאיים, מה גם שחלק מהתובעים הנוכחיים לא היו צד להליך. בית המשפט דוחה גם את טענת הקיבוץ כי התובעים הרחיבו את מראית העין של תביעתם, שכן הסעד המבוקש נותר בעינו, גם אם עשויות להיות לו השלכות אופרטיביות שונות. בהתייחסו לשאלת ההתערבות השיפוטית, מוצא בית המשפט כי הפגמים בהליך קבלת ההחלטות, הן מבחינת מהותם והן מבחינת הפרוצדורה, מצדיקים התערבות במקרה זה. לבסוף, בית המשפט אינו מסכים כי אכיפת התקנות תהיה בלתי צודקת, שכן הנימוקים שהציג הקיבוץ, כגון איחור בהגשת התביעה ואופייה הדמוקרטי של ההחלטה, אינם משכנעים. לסיכום, בית המשפט פוסק לטובת התובעים, ומכריז על החלטת האסיפה הכללית, כמו גם על ההצבעה שלאחריה, כבטלות ומבוטלות. הקיבוץ חויב לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 12,500 ₪.