עמ"נ 342/08

תקציר

פסק הדין דן בערעור על חיוב רכבת ישראל בארנונה על ידי עיריית ראשון לציון בשנים 2004-2005. חברת הרכבת טענה כי יש להעניק לה פטור חלקי או הנחה במסים בגין הנכסים המוחזקים מטעם המדינה, כי שטח הרציפים ייחשב כ"רחוב" ולכן לא יחויב בארנונה, וכי אין לחייבו בגין שטח מחוץ לתחנה שאינו ברשותה. ועדת הערר דחתה את טענות החברה ואישרה את החלטות העירייה בעניין חיובי המס. בית המשפט הסכים עם החלטת הוועדה בכל שלושת הנושאים. ראשית, נקבע כי נכסי חברת הרכבת מוחזקים למטרות עסקיות ולכן היא אינה זכאית להנחה מהמדינה. שנית, נמצא כי הפלטפורמות אינן מהוות "רחוב", כהגדרתו בפקודת העיריות, ולפיכך הן חייבות בארנונה. טענות החברה כי יש לראות ברציפים חלק ממסילת הרכבת נמצאו בלתי סבירות. לבסוף, לגבי השטח שמחוץ לתחנה, הסכים בית המשפט עם קביעת הוועדה כי החברה היא הבעלים של הקרקע ולכן עליה לשלם את המסים המתאימים. קביעתו של בעל הנכס התבססה על כך שהמערערת לא הוכיחה די הצורך את טענתה כי היא אינה מחזיקה בשטח הנדון, ועל חזקת הלגיטימיות של הרשות השלטונית. לפיכך, הערעור נדחה והחברה חויבה לשלם את הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך דין.