עמ"ש 4750-09-11

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה שדחה את טענת המערער לביטול הסכם בינו לבין המשיב, בת זוגו לשעבר, בנימוק שלא היה בדעה צלולה בעת שחתם עליו. ההסכם, שאושר על ידי בית המשפט, עסק בהעברת זכויותיה של המערערת בדירה לבנם המשותף. המערער טען כי היה חלש נפשית ונוצל על ידי המשיב בעת חתימתו על ההסכם, ועל כן יש לבטלו. עוד טען כי ההסכם אינו סביר וכי תנאים מסוימים לא התקיימו, מה שמזכה אותו לחזור בו מהתחייבותו. המשיב טען, כי החלטת בית משפט קמא התבססה על ממצאים עובדתיים, שבדרך כלל קשה לערער עליהם, וכי טענות המערער נדחו על ידי השופט קמא, אשר מצא כי לא חתם על ההסכם בכפייה וכי תנאי ההסכם סבירים. ערכאת הערעור הסכימה עם המשיב כי ממצאיו של בית משפט קמא התבססו על הערכת הראיות והעדויות, שיש להן משקל משמעותי. בעוד שטענותיו של המערער בדבר מצבו הנפשי וניצולו על ידי המשיב לא היו חסרות שחר, מסקנתו של בית המשפט, בהתבסס על מכלול הראיות, הייתה כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המשפטי הנדרש לביטול ההסכם. זאת ועוד, תנאי ההסכם נמצאו סבירים, ויתר טענותיה של המערערת בדבר קיום התנאים והפרת ההסכם לא היו רלוונטיות לדיון. לפיכך, הערעור לביטול ההסכם נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב.