בר"מ 5118/10

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על מתן צו מניעה זמני לפינוי דגמפור, המחזיקים כיום בקרקע המדוברת. בית המשפט מכיר בתוקפה של החלטת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה יש לבצע את הפינוי באמצעות פנייה מתאימה לבית המשפט המוסמך, דבר שטרם נעשה, ואין צורך בהתערבות ערכאת הערעור בשלב זה. זאת ועוד, בית המשפט דוחה גם את טענות המערערת כי היה על הערכאה הנמוכה יותר להפעיל את סעיף 19 לחוק המקרקעין כדי להבהיר את זכויותיהם של שני הצדדים הטוענים למקרקעין שבמחלוקת. מדובר בהחלטה סבירה, בהתחשב בכך שהבקשה לסעד זמני הגיעה מדגמפור, ולא הוגשו תביעות שכנגד ולא הובהרו זכויות הצדדים. עם זאת, בית המשפט מקבל חלקית את הערעור על תנאי הבטוחה שבהפקדתה הותנה הצו. בית המשפט מוצא כי התחייבותה המוגבלת של ההחלטה הראשונית בסך 50,000 ₪ וערבות בסך 10,000 ₪ אינה מהווה התחשבות מספקת בחולשתן לכאורה של טענותיה של דגמפור ובנזקים הפוטנציאליים שנגרמו עקב צו המניעה הזמני. תחת זאת, קובע בית המשפט כי על המשיבים להטיל חובה בלתי מוגבלת לפצות את המבקשים בגין כל נזק שנגרם, וכן ערבות בנקאית או סכום מזומן בסך 250,000 ₪ להבטחת האינטרסים של המבקשים. Dagampur ניתנת עד 6 בפברואר 2011, כדי למלא דרישות אלה; אחרת, יפוג תוקפו של הוראת השעה והקרקע תפונה.