עת"מ 37332-11-11

תקציר

השופט ר' שפירא מצא פגם בהליך הגבייה המנהלי שנקטה העירייה, ולפיכך פסק לטובת העותר, תוך שהוא מקבל חלקית את עתירתו. יש להפסיק את הליכי הגבייה בגין חובות ארנונה שהצטברו עד ליום 5.7.2010 – המועד בו קיבל העותר את דרישת התשלום הראשונה – שכן הם לא היו מוצדקים. ראשית, השופטת האריכה את המועד האחרון להגשת העתירה, בהתחשב בכך שמדובר באיחור שולי ובהתחשב בניסיונותיו של העותר ליישב את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט. שנית, באשר להחזקה בנכס, מצאה השופטת כי העותר לא החזיק בנכס בתקופה הרלוונטית, ואין לדחות את הטענה כי לא החזיק בו רק משום שלא הועלתה בהליך התנגדות. השופט קבע כי לכונס הנכסים היה הקשר הקרוב ביותר לנכס, ולעותר לא הייתה זיקה אליו, ולכן לא ניתן לחייב את העותר בתשלום ארנונה. עוד טענה השופטת כי הליך הגבייה המנהלי של העירייה היה פגום משום שהחל מבלי לברר את החזקה בנכס. עוד ציינה השופטת כי העותר הודיע לעירייה כי ניתק את זיקתו בנכס וכי את החוב שנצבר עד ליום 8.8.02 יש לייחס למחזיק בפועל בנכס. את החוב שנצבר בין 29.4.2007 ל-5.7.2010 לא ניתן היה לייחס לעותרת, שכן הוא היווה חיוב רטרואקטיבי חסר תוקף. לפיכך, הליכי הגבייה המנהלית לגבי תקופות אלה לא יכלו להימשך. כמו כן חויבה העירייה לשלם לעותר הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪. פסק דין זה לא היווה הכרעה סופית בדבר זכויותיהם וחובותיהם של צדדים אחרים שייתכן שהחזיקו בנכס שבמחלוקת; היא רק קבעה כי הליך הגבייה המינהלי נגד העותר, למעט התקופה שנקבעה, אינו יכול להימשך.