ערר 1044/19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לתוספת בנייה על גג בניין בירושלים. הוועדה המקומית אישרה תוספת בנייה מעבר לתוכנית שאושרה בתחילה, תוך הסתמכות על סעיף 151(ג) לחוק התכנון והבנייה. סעיף זה מאפשר הוספת שטחי שירות הנדרשים על פי שינוי חוק או הוספת שטחי שירות להקמת מרחב מוגן, מבלי לראות בכך סטייה מהתכנית. עם זאת, המערערים התנגדו להרחבה זו, מה שהוביל לדיון בפני ועדת הערר. השאלה המרכזית הייתה האם "חדר מחוזק" יכול להיחשב כ"מרחב מוגן" כהגדרתו בחוק, ובכך להצדיק את תוספת הבינוי. לאחר בחינה מעמיקה של ההגדרות הקבועות בחוק ההתגוננות האזרחית ובתקנות הנלוות אליו, הגיעה ועדת הערר למסקנה כי חדר מחוזק אינו מהווה מרחב מוגן שכן הוא אינו עומד במפרט הטכני הנדרש. משכך, קבעה הוועדה כי סעיף 151(ג) אינו חל במקרה זה, ותוספת הבנייה חרגה מהגבולות שנקבעו בתכנית תקפה, מה שהופך אותה לחריגה משמעותית. עם זאת, הוועדה הכירה בצורך להתייחס ליציבות המבנה והתוותה נהלים שעל מבקשי ההיתר והוועדה המקומית לפעול לפיהם בנוגע לחיזוק המבנים. ככלל, הערר התקבל באופן חלקי, והחלטת הוועדה המקומית שונתה בהתאם.