תאד"מ 56575-11-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי: תא"מ 56575-11-24 סופיוב נ' מדינת ישראל** **1. הקדמה ועובדות רקע:** התיק עניינו תביעה כספית בסדר דין מהיר, במסגרתה תבע התובע, אברהם תמיר סופיוב, פיצויים מהמדינה בגין עיקול שבוצע על חשבונו בבנק. העיקול הוטל בשל יתרת קנס פלילי מקורית בסך 600 ₪, אשר תפחה, לטענת התובע, עקב טעות של הנתבעת (מדינת ישראל) לגביית סכום גבוה מהנדרש. התובע דרש פיצויים בסך 51,128 ₪, הכוללים פיצוי בגין עגמת נפש, נזק כללי, וכן פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. **2. השתלשלות ההליך:** ההליך התנהל במסלול של סדר דין מהיר, הכולל הגשת כתבי טענות, תצהירי עדות ראשית, קיום דיוני קדם משפט והוכחות, וסיכומי טענות בעל פה. **3. עובדות שאינן שנויות במחלוקת:** * התובע הורשע בפלילים ונגזר עליו קנס בסך 1,000 ₪, אותו היה עליו לשלם עד 6.9.20. * התובע שילם חלק מהקנס בסך 400 ₪, והותירה יתרת חוב בסך 600 ₪. * התובע לא שילם את יתרת הקנס. * ביום 22.4.23 קיבל התובע הודעה על עיקול בנקאי. * ביום 29.4.23 הועבר סך של 6,728 ₪ מהחשבון לידי הנתבעת. * הנתבעת מודה כי בשל תקלה טכנית, הסכום שנגבה היה גבוה מהנדרש. * ביום 15.5.25 הושבו לידי התובע כספים בסך 6,146.33 ₪, הכוללים ריבית והצמדה. **4. טענות התובע:** התובע הודה כי שכח לשלם את יתרת הקנס, אך טען כי לא קיבל כל פנייה, דרישה או התראה על יתרת החוב במשך שנים, עד למועד הטלת העיקול. לטענתו, הוטל עליו עיקול ללא כל התראה מוקדמת, דבר שהוביל לגביית סכום גבוה באופן משמעותי מהנדרש, גרם לו עגמת נפש רבה, הוביל לצורך לקיחת הלוואה, ובנוסף, פניותיו לנתבעת ולעורך דינו לא נענו באופן יעיל. הוא טען לנזק נפשי וכלכלי כבד. **5. טענות הנתבעת:** הנתבעת טענה כי שלחה לתובע ארבע דרישות תשלום, כולל דרישות באמצעות משלוח רגיל, דואר רשום (שחזרו כ"לא נדרש"), ובפעם הרביעית, מסירה אישית בהדבקה בכתובתו הרשומה במשרד הפנים. לטענתה, התובע לא הסדיר את חובו, ולכן החלה בהליכי גבייה, שכללו הטלת עיקול על רכבו ועל חשבון הבנק. הנתבעת הודתה בקיומה של "תקלה טכנית" במחשביה, אשר גרמה לחיוב שגוי ולגביית סכום גבוה מהנדרש. היא ציינה כי הליכי הגבייה בוטלו עם תשלום החוב. **6. דיון והכרעה:** * **האם נפלה טעות בעצם הטלת העיקול?** * בית המשפט קבע כי אין מחלוקת על קיומו של חוב של 600 ₪. * נקבע כי הנתבעת פעלה כשורה בביצוע מסירות של דרישות התשלום, כולל מסירה בהדבקה בכתובתו הרשומה של התובע, אשר על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, נחשבת למסירה כדין, במיוחד לאחר מספר ניסיונות מסירה. * התובע הודה כי שכח לשלם את היתרה, וכי היה מודע להשלכות אי תשלום קנס. * לפיכך, **לא נפלה טעות בעצם הטלת העיקול**, אלא אך ורק בסכום שנגבה. * **האם הטלת עיקול גבוה מהנדרש מזכה בפיצוי, ובאיזה היקף?** * הנתבעת הודתה ב"תקלה טכנית" אשר גרמה לגביית סכום גבוה מהנדרש. בית המשפט ציין כי הנתבעת לא פירטה את מהות התקלה, וכי עד מטעמה לא ידע להסביר בוודאות את מקורה. * התובע טען לנזק ממוני חמור ("אטומי") וכן לנזק לא ממוני (עגמת נפש, בושה). עם זאת, הוא לא צירף ראיות מוצקות לנזקיו הממוניים. * בית המשפט קבע כי **הטלת עיקול בסכום גבוה מהנדרש על חשבון הבנק שלא כדין, גרמה לתובע נזק לא ממוני (עגמת נפש)**. נזק זה נבע מהסיטואציה, מהסכום העודף שנגבה, ומחוסר המענה והפתרון המעשי שקיבל התובע מהנתבעת במשך כשנה וחצי לאחר שהתגלתה הטעות. * בית המשפט דחה את דרישת הפיצוי בגין לשון הרע, בציינו כי הטלת עיקול במקום שבו היה מוצדק להטיל עיקול (גם אם בסכום שונה) אינה מצדיקה פיצוי בגין לשון הרע. כמו כן, לא ניתן לתבוע פיצוי כפול בגין אותו נזק (עגמת נפש). * **גובה הפיצוי:** בית המשפט פסק לתובע פיצוי כולל בסך **13,000 ₪** בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, בגין נזק לא ממוני ועגמת נפש. * **האם לתובע אחריות/אשם ביצירת החוב?** * בית המשפט קבע כי לתובע **אחריות משמעותית** לבעיה, שכן הוא זה שנשכח מלשלם את יתרת הקנס. הנתבעת טענה לאשם מצד התובע, ובית המשפט קיבל טענה זו. * תרומתו האישית של התובע תפחית את גובה הפיצויים, אך לא תדחה את התביעה כולה. * **התנהלות הנתבעת:** * בית המשפט הביע דאגה מהתנהלות הנתבעת, אשר טעתה בחישוב הסכום וגבתה מעבר לנדרש. צוין כי מצופה מרשות ציבורית לנהוג בשקיפות, דיוק וזהירות יתרה, וכי גבייה בסכום שגוי פוגעת באמון הציבור. * צוין כי מעציב שהמדינה ערכה בדיקה וגילתה את הטעות רק לאחר הגשת התביעה. **7. סכום התביעה וההוצאות:** * **פיצויים:** 13,000 ₪ (בגין נזק לא ממוני ועגמת נפש). * **הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין:** 5,000 ₪. * **סה"כ:** 18,000 ₪. * הסכומים ישולמו תוך 30 יום. **8. עקרונות משפטיים וחידושים:** * **חזקת תקינות המינהל:** הוכר כי הליכי גבייה מנהליים נהנים מחזקת תקינות, ודי בכך שהרשות תוכיח ששלחה הודעה למקום מגורי החייב (ראו ע"א 5255/11 עיריית הרצליה נגד אברהם חנך כרם). * **מסירה כדין:** נקבע כי מסירה בהדבקה, לאחר שלושה ניסיונות מסירה בשקידה ראויה וסבירה בכתובת הרשומה במשרד הפנים, נחשבת למסירה כדין לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ויוצרת חזקת מסירה הניתנת לסתירה. * **אחריות בטעות מינהלית:** בית המשפט הדגיש את האחריות המוטלת על רשות ציבורית לנהוג בדיוק ובזהירות, וכי טעות גבייה, אף אם היא "טכנית", פוגעת באמון הציבור. * **פיצוי בגין נזק לא ממוני:** אף על פי שהתובע לא הוכיח נזק ממוני משמעותי, בית המשפט פסק פיצוי בגין עגמת נפש, תוך התחשבות בהתנהלות הנתבעת ובמאמצים שנדרשו מהתובע לתיקון הטעות. * **אשם תורם:** נקבע כי יש להביא בחשבון את האשם התורם של התובע (שלא שילם את הקנס) בקביעת גובה הפיצוי, אך אין בו כדי לשלול את התביעה כולה. **9. הערות:** * הפסיקה מדגישה את האיזון בין זכות הרשות לגבות חובות לבין חובתה לפעול בהגינות, דיוק וזהירות כלפי האזרח. * התנהלותה של הנתבעת, אשר הודתה בטעות טכנית אך לא הציגה הסבר מניח את הדעת, והתגובה המאוחרת לפניות התובע, היוו גורם משמעותי בקביעת הפיצוי. * החלטת בית המשפט להביא בחשבון את האשם התורם של התובע משקפת את העיקרון המשפטי שאין לאפשר לאדם ליהנות מטעויותיו או מאי-מעשיו.