ע"ע 16782-11-11

תקציר

ערעורה של אלמנה, שבעלה נפטר, המערער על דחיית תביעתה לקצבת שאירים לפי חוק הגמלאות, מתקבל. בית המשפט קבע, כי אין הוכחה ל"פירוד קבוע" בין המערערת לבין בעלה המנוח, כנדרש בסעיף 38(ג) לחוק הגמלאות, ולכל היותר קיימת אי ודאות בנקודה זו הפועלת לטובת המערערת. הראיה המרכזית, מכתב שכתב לכאורה המנוח לעורך דינו, לא הייתה מאומתת ולא הייתה צריכה להתקבל כראיה. העובדות הראו כי המנוח והמערער חיו יחד למעלה מ-30 שנה, והמנוח תמך במערער כלכלית גם לאחר שעבר לתאילנד למטרות עסקיות. פעולותיה המשפטיות של המערערת כנגד בעלה, לרבות תביעה לשלום בית ותביעת רכוש, לא העידו על פרידה קבועה אלא ננקטו על מנת להבטיח את ביטחונה הכלכלי ואת החזרתו. המדינה לא הצליחה להביא ראיות מספיקות לכך שבני הזוג התכוונו להיפרד לצמיתות, במיוחד בהתחשב במשך הזמן הקצר של פרידתם לפני מות הבעל. זאת ועוד, תכליתו החברתית של חוק הגמלאות תמכה בעמדת המערער. משכך, קבע בית המשפט כי המערערת זכאית לקצבת שאירים מיום פטירת המנוח. בנוסף, חויבה המדינה לשלם למערער את הוצאותיו בשתי הערכאות, בסך 4,000 ש"ח, בתוך 30 יום.