בג"צ 6865/20

תקציר

בית המשפט החליט כי העתירה שהגישה אם בעניין זכויות הביקורים של בעלה לשעבר לילדם הקטין, עליה הורה בית הדין השרעי, אינה ראויה ודינה להידחות. זהו מקרה מובהק, שכן החלטת בית הדין השרעי הייתה מפורטת ומנומקת היטב, ולא הותירה מקום להתערבות בג"ץ. טענותיה של האם בדבר חריגת בית המשפט מסמכותו והיחס המפלה היו בלתי משכנעות וחסרות בסיס משפטי. הסדר הסדרי הראייה שהורה בית המשפט, שנועד לשקם בהדרגה את היחסים בין האב לבתו, נמצא שקול היטב ומשרת את טובת הילדה. השופטים הסכימו עם ההערכה כי ניכורה של הילדה מאביה נבע בראש ובראשונה ממעשיה של האם ומחזקתה הבלעדית, ולא מהשפעה שלילית כלשהי של האב. גם טענותיה של האם בדבר פגיעה אפשרית בילד לא הוכחו. יתר על כן, בית המשפט ציין כי האם נסעה בעבר לחו"ל עם הילד ללא הסכמת האב, מה שהופך את תלונתה על הגבלות התנועה של הילד לצבועה. מאחר שהסנקציות שהוזכרו בהחלטת בית הדין השרעי לא יושמו, בית המשפט העליון לא פסק בשאלת חוקיותן. עוד נקבע בהחלטה כי ניתנה לאם הזדמנות מספקת להציג את טענותיה וכי בית הדין השרעי לערעורים דחה את ערעורה ללא דיון. ככלל, הגיע בג"ץ למסקנה כי פסקי הדין של בית הדין הדתי מומשו כראוי ואינם מצדיקים התערבות, ולפיכך העתירה נדחתה.