ת"א 12036-10-20

תקציר

התובעים, שביקשו לרכוש מקרקעין מהנתבעים, היו מעורבים בהסכם פשרה בעקבות סכסוך. בהמשך טענו התובעים כי יש לבטל את הסכם הפשרה בשל תרמית וביקשו לרשום את שמם כבעלי הקרקע. עם זאת, השופט דחה את טענת התובעים, בנימוקים שונים. ראשית, התביעה נגד חלק מהנתבעים נדחתה בשל אי סדרים פרוצדורליים. שנית, הטענה להפרת תקופת התיישנות על ידי הנתבעים נדחתה, כמו גם הטענה כי זכויות הנתבעים נגזרו מייפוי כוח משנת 2001. עוד קבעה השופטת כי אין עילה לביטול הסכם הפשרה, שכן התובעים היו מודעים לזיוף הפוטנציאלי טרם חתימתם עליו ובחרו להמשיך בכל זאת. זאת ועוד, השופטת ציינה כי דרישת התובעים לרישום זכויותיהם במקרקעין אינה ישימה, שכן ההסכמים עליהם ביססו את תביעתם אינם עולים בקנה אחד עם רישומי המקרקעין הרשמיים. בנוסף, קבעה השופטת כי התובעים אינם זכאים להחזר של 100 אלף שקל ששולמו לאחד הנתבעים במסגרת הסכם הפשרה. לבסוף חויבו התובעים לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעת שהצליחה לטעון נגד ביטול הסכם הפשרה, בסכום מופחת של 14,040 ₪.