ת"א 26028-05-13

תקציר

התובעת תבעה את הנתבעת על הפרת הפטנט שלה על מפעל קצה בעל ביצועים גבוהים, כלי המשמש לחיתוך וכרסום. התובעת טענה כי המוצר של הנתבעת הפר את סעיף 1 לפטנט שלה, המתייחס לכלי כרסום בעל מידות ותכונות ספציפיות. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשם. הם פסקו כי הכלי של הנתבעת לא הפר את הפטנט של התובעת, שכן הוא לא עמד בדרישות המפורטות בתביעה 1. באופן ספציפי, השופט פירש את לשון הפטנט באופן שונה מפרשנותו של התובע, והגיע למסקנה כי התביעה דורשת ששיני כלי הכרסום יימשכו ממרכז הכלי ולא מקצה הליבה כפי שטען התובע. בנוסף, השופט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח כי הכלי של הנתבע עמד בדרישה זו. כמו כן, השופט בחן את עומק חתך החריץ ומצא כי כלי העבודה של הנתבע חורג ממפרט הפטנט. עם זאת, הם המשיכו לאמת את המוצר של הנתבעת, ומצאו כי התכונה הספציפית הקשורה לעומק החריץ חסרה חידוש ותוארה בעבר בפטנט היפני 581. מאחר שהתובע לא הוכיח הפרה של תביעה 1 והתביעה עצמה נעדרת חידוש, דחה השופט את טענת הפרת הפטנט. השופטת גם שקלה ודחתה את טענת גניבת העין של התובעת, שטענה כי העתקת צורתו החיצונית של הכלי על ידי הנתבעת מטעה את הצרכנים. השופט קבע כי התובע לא הצליח לבסס את היסודות הדרושים לגניבת עין, קרי מוניטין וחשש סביר להטעיית הצרכן. התובעת לא סיפקה ראיות מספיקות כדי להראות שהציבור קישר את הצורה הספציפית של הכלי שלה לחברה שלה, והכלים משני הצדדים נמכרו באריזות המסומנות בשם היצרן המתאים, מה שהופך את הטעיית הצרכן לבלתי סבירה. כתוצאה מכך, הורה השופט על מחיקת התביעה כולה וחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 50,000 ₪.