ת"א 70354-02-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב חלקת קרקע שהוחכרה על ידי התובעת לנתבעת. התובע הגיש תביעה מוצלחת בשנת 2015, בה הורה לנתבע לפנות את החלקה, אולם ערעור הנתבע וההליכים שבאו בעקבותיו עיכבו את פינויים עד לשנת 2016. עניינה של התביעה הנוכחית בדמי השימוש הראויים שעל הנתבע לשלם בגין תפיסתו במקרקעין. בית המשפט דוחה את טענת הנתבעת בדבר צו בית משפט מחייב בעניין דמי השימוש, שכן פסק הדין הקודם לא קבע סכום ספציפי. במקום זאת, היא הסתמכה על דמי השכירות המוסכמים לפני הפרת החוזה. בית המשפט מקבל גם את חוות דעת המומחה לגבי השטח נטו של החלקה כפי שהוצגה על ידי המומחה שמונה על ידי בית המשפט, אשר סותרת את מדידות המודד של התובע. לבסוף, בית המשפט מצדד בטענת התובע כי החזקתו של הנתבע במקרקעין בניגוד לרצונו מזכה אותו בדמי שימוש מיטביים, ולפיכך על הנתבע לשלם 75,050 ₪ עבור כל תקופת הכיבוש, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק. בסיכומו של דבר, הנתבעת חויבה לשלם לתובע 82,401 ₪ דמי שימוש, וכן שכר טרחת עורך דין ושכ"ט מומחה.