ע"פ 7985/20

תקציר

בפסק דינו הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור, ואישר את הרשעתו של המערער ברצח. תיק זה היה כרוך בהליך מורכב של משפט חוזר בשל היעדר ראיות מהמשפט המקורי, ובפרט קלטות המקליטות את שיחותיו של המערער. השאלה המשפטית המרכזית הייתה האם ניתן להרשיע את המערער על סמך עדויות של עדים שנפטרו ולא יכלו להעיד במשפט החוזר. תקנה 12 לתקנות המשפט החוזר אפשרה לבית המשפט לשקול עדויות מהמשפט המקורי אם לא ניתן היה להביא את העדים, ובכך לתמוך בקבילותן של ראיות אלה. בית המשפט המחוזי בחן ביסודיות את כל חומר הראיות הרלוונטי, לרבות ראיות חדשות כגון תמליל מכריע של שיחה שהוקלטה לפני מעצרו של המערער, אשר איששו באופן משמעותי את אשמתו של המערער. עדויות מרכזיות של העדים ביסמוט ורחל, ועדויות מאששות של מודיעים, מילאו תפקיד מרכזי בביסוס אשמתו של המערער מעבר לכל ספק סביר. בית המשפט מצא עדויות אלה אמינות, וציין כי הן מציגות תיאורים מפורטים ועקביים של מעורבותו של המערער במזימת הרצח. גרסתו של ביסמוט, הנתמכת בראיות שונות, הצביעה על תכנון וכוונה מצדו של המערער. חרף טענות המערער בדבר נזק ראייתי והתנהגות בלתי הולמת בחקירה, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות אלה, וקבע כי הליך המשפט החוזר הוגן וקפדני. בית המשפט גם דחה תיאוריות קונספירציה וטעויות פרוצדורליות פוטנציאליות כבלתי מבוססות. בסופו של דבר, נמצא כי מעשיו של המערער עומדים ברף הפלילי של רצח בנסיבות מחמירות לפי החוק המעודכן, תוך הוכחת כוונה תחילה. השופטים הסכימו פה אחד עם החלטתו של השופט י' אלרון, והותירו את ההרשעה המקורית ואת גזר הדין ללא שינוי.