ת"פ 26382-03-12

תקציר

ב-6 במרץ 2012, סמוך לבית החייל ברחוב הרא"ה ברמת גן, תקפו שני הנאשמים, ללא כל התגרות או היכרות מוקדמת, חייל שעבר במקום. הם הכו אותו באגרופים ובעטו בו שוב ושוב, וגרמו לו לפציעות בפנים ולאיבוד דם. התקיפה הייתה כה אכזרית עד שנראה היה כי מדובר בשוד, אך הנאשמים נמלטו מבלי לקחת דבר. הטלפון של החייל נלקח לזמן קצר אך הושלך זמן קצר לאחר מכן. בתוך כך, לנאשם מס' 2 היה תיק תלוי ועומד נפרד בגין אירוע בחודש מאי 2011 של הסגת גבול, גרימת נזק בזדון וגניבה בחנות אופניים. חומרת התקיפה, יחד עם מגמה גוברת של אלימות חסרת שחר בחברה, הצדיקו ענישה מחמירה, במיוחד בהתחשב בגילם הצעיר של הנאשמים ובהיעדר התגרות. פסיקותיו הקודמות של בית המשפט העליון מדגישות את הצורך בהרתעה במקרים כאלה, והעובדה שבריאותו הגופנית של הנפגע לא נפגעה קשות או לצמיתות הייתה מבורכת אך אינה קשורה לכוונת הנאשמים. על נאשם 1, יליד 1993, גזרו על החייל 15 חודשי מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי בסך 2,000 ₪. גזר דין זה לקח בחשבון את הרקע הקשה של הנאשם, חוסר האמפתיה שלו ועבירות דומות קודמות. באשר לנאשם מס' 2, יליד 1991, גזר עליו בית המשפט 10 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי בסך תשעה חודשים, ופיצוי לחיילים בסך 2,800 ₪. בית המשפט הכיר בהתקדמותו של הנאשם בשיקום ובלקיחת האחריות שלו. שני הנאשמים קיבלו עונשי מאסר בפועל, המשקפים את חומרת פשעיהם, אך גזרי הדין עוצבו כדי לאפשר הקלה מסוימת בשל גילם, הודאותיהם ונסיבות אישיות. בית המשפט הדגיש את הצורך בגישה ענישה לאלימות חסרת שחר שכזו, בתקווה להרתיע מקרים דומים ולקדם את שלום הציבור.