עפ"ת 42135-11-22

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט המחוזי בחיפה לערעור הנוגע להארכת מועד המשפט להודעת קנס לתשלום, תוך שהוא מציע תחילה את האפשרות לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי. סעיף זה מאפשר לבית המשפט לדון בבקשות מאוחרות, ובלבד שמתקיימים תנאים מסוימים בסעיף 229(ה), המצביעים על טעמים שאינם בשליטת השיהוי. בעניינו של המערער לא ניתנה הצדקה ממשית לשיהוי בהגשת הבקשה לקמא. בית המשפט ציין את קבלת ההודעה שנשלחה בדואר על הקנס, אשר נמסרה לכאורה למרות שהוחזרה עם הערה "לא נדרש", חזקה שהמערער לא חלק עליה. טענתו כי כמעט ולא היה בבית בשל העבודה ושיבושי דואר לכאורה במהלך הקורונה לא היו מבוססים. הוא לא הוכיח כי דחיית הארכה תגרום לעיוות דין, כנדרש בעת ערעור על פסקי דין שניתנו בהיעדרו של הנאשם. זאת ועוד, טענת המערערת בדבר העברת האחריות לצד אחר, הדס, לא נתמכה בראיות או במסמכים, והוחלשה על ידי עבירה קודמת שבוצעה באותו רכב. משכך, לא מצא בית המשפט כל טעות בכך שבית המשפט דחה את בקשתו להארכת מעצר על ידי הערכאה הנמוכה יותר, ובכך דחה את הערעור, תוך שהוא מאשר את ההחלטה כנגד המערער. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים על ידי השופטת רונית בש.