ת"א 6331/05

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2003, תבע את הנתבעת, המבטחת של הרכב בו נהגו, בדרישה לפיצויים. הנתבעת לא ערערה על אחריותם אך חלקה על היקף נזקיה הנטענים של התובעת. המחלוקת העיקרית הייתה בנוגע להפסד השתכרות הנטען של התובעים ולניכוי כושר השתכרותם עקב התאונה. בית המשפט מינה מומחה רפואי אשר ייחס מחצית מנכותו של התובע לתאונה ומחציתו למצבו הרפואי הקודם. המומחה העריך נכות לצמיתות בשיעור של 2.5% ונכות זמנית עד ליום 15.6.03. התובע ביקש פיצוי בגין אובדן השתכרות בעבר, ירידה בכושר השתכרות, סיוע והוצאות רפואיות ונזק לא ממוני. עם זאת, בית המשפט פסק להם סכום מופחת בשל אי הבאת ראיות מספיקות. בגין הפסדי השתכרות בעבר פסק בית הדין 0 ₪, שכן בעדותו של התובע נפלו אי דיוקים והם לא הביאו ראיות לתשלומי שכר לכאורה לאחיינו. בית המשפט פסק 20,000 ₪ בגין הפחתת כושר השתכרות, בהתבסס על שכר חודשי מוערך של 6,000 ₪ וניכוי של 2.5%. סכום הסיוע וההוצאות נקבע על 1,500 שקל, ואילו הנזק הלא ממוני פוצה על 7,500 שקל. הסכום הכולל שהנתבע הורה לשלם לתובע עמד על 29,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% והחזר אגרת הגשת התביעה. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים והייתה אמורה להיות משולמת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לבא כוח הנתבעת.