ת"א 4148/02

תקציר

התובעת, נשואה ואם לשני פעוטות, עברה הריון ראשון באמצעות הפריה חוץ גופית לאחר שלוש שנים של טיפולי פוריות. היא ביקרה בחדר מיון היולדות של בית החולים הנתבע פעמיים לפני האירוע המצער. בביקור השני, ב-26 באוגוסט 2001, התגלה צוואר רחם מורחב חלקית ודופק עוברי תקין. התובע נשלח להסתובב בבית החולים ולחזור לבדיקה לאחר שעתיים. עם זאת, היא חזרה לאחר שלוש שעות, אז לא ניתן היה למצוא את הדופק העוברי. העובר נולד מאוחר יותר מת, כשחבל הטבור כרוך סביב צווארו וזרועו. התובעת טענה כי הנתבעת פעלה ברשלנות ובחוסר אחריות בניהול הריונה ולידתה, במיוחד במהלך הביקור השני, וכי הצוות כשל במילוי תפקידים חיוניים. מנגד, הנתבעת טענה כי העניקה טיפול מוקפד ומקצועי, וסיווגה את התובעת כיולדת בסיכון נמוך. חוות הדעת של המומחים נחלקו באשר לפענוח תוצאות ניטור דופק העובר מהביקור השני, כאשר המומחה מטעם התובעת סבר כי הן מצביעות על מצוקה עוברית. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי בעוד ששליחת התובעת להסתובב הייתה מוצדקת בתחילה, הצוות הפר את חובת הזהירות שלו בכך שלא בדק אותה שוב בתוך שעתיים, כנדרש על פי נהלי בית החולים עצמו. הפרה זו גרמה לנזק ראייתי שלא ניתן לקבוע את מועד מותו המדויק של העובר. בית המשפט הגיע למסקנה כי בדיקה מחודשת בזמן הייתה מובילה לניתוח קיסרי ומונעת את הטרגדיה. באשר לפיצויים, פסק בית המשפט לתובע 300,000 ₪ בגין הפסד לא ממוני, בתוספת ריבית מיום 26.8.01, ו-5,000 ₪ נוספים כל אחד בגין הוצאות נסיעה וסיוע שנדרשו לאחר האירוע. לבעלה של התובעת, שסבלו נבע מהנזק שנגרם לאשתו, לא נפסק כל פיצוי בגין נזק לא ממוני מאחר שלא עמד ברף החומרה הנדרש. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעים, לרבות שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ על סכום הפיצוי הכולל.