ע"א 431/65

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לחייב את המערער, פקיד שומה, רק בחלק מהוצאות המשיב בסך של 50 ל"י. המשיב, שהיה חייב במס לשנת המס 1959, סירב למסור למערער מידע מסוים בעקבות בקשה. הדבר הוביל להתכתבות ממושכת ולערעור של המשיב בסופו של דבר, לאחר שהמערער הוציא צו שומה סופי. בבית המשפט הוצגו ראיות המשיב והמערער הסכים לקבל את הערעור. עם זאת, התעוררה מחלוקת בנוגע להוצאות, מה שהוביל את בית המשפט להקדיש לעניין ארבע ישיבות. שופט בית המשפט המחוזי החליט כי פקיד השומה אינו רשאי לעיין בשומה כולה לאחר השגה, וחייב את המערער באופן חלקי בהוצאות המשיב. הערעור לבית המשפט העליון מתייחס ספציפית לאישום זה, ומבקש לקבוע כי לפקיד השומה שמורה הזכות לשקול מחדש את השומה כולה בעקבות השגה, ואינו מוגבל לנקודות שהועלו בהשגה. בית המשפט העליון קבע כי פקיד השומה אכן רשאי לבחון מחדש את השומה כולה לאחר הגשת התנגדות, והיא אינה מוגבלת לנקודות שצוינו בהשגה. בית המשפט גם מתח ביקורת על נימת ההתכתבות בין הצדדים, וציפה שעורכי הדין ישמרו על רמה מסוימת של קור רוח בכתיבתם ובכבודם כלפי רשויות המדינה. יתר על כן, בית המשפט אישר כי עורך דין המייצג לקוח צריך להציג ייפוי כוח על פי דרישה. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט העליון את הערעור וקבע כי על המשיב לשאת בהוצאות המערער בבית המשפט המחוזי בסך 150 ל"י, ולוותר על הוצאות הדיון בבית המשפט העליון.