ה"פ 41282-10-16

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב מתווה תשלום המס הראוי שייושם כהסדר קבע בין דלק קידוחים, שותפות מוגבלת ציבורית, לבין פקיד השומה למפעלים גדולים, כמתחייב מחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע. עיקר המחלוקת היא בדבר פרשנותו של סעיף 19(א)(6) לחוק המסים ותחולתו על חיובי מס בשנת 2015. הממונה, שמונה לפקח על זכויות מחזיקי היחידות של דלק קידוחים, טוען כי יש לשלם את המס בשיעור המס השולי החל על יחידים, ואילו השותף הכללי המנהל את השותפות מציע פרשנות שונה. בית המשפט נדרש להכריע האם תשלום המס מהווה חלוקה, ובכך מחייב תשלום שווה בין כל מחזיקי היחידות, או שמא יש לראות בו חובה משפטית המוטלת על השותף הכללי ופוטרת אותו מדיני החלוקה. לאחר שבחן את מהות חובת התשלום כאמור בסעיף 19(א)(6) לחוק המסים, קבע בית המשפט כי מדובר בחובה לגביית מס ולא בחלוקת כספים. לפיכך, השותף הכללי נדרש לשלם מיסים על בסיס שיעורי המס השונים החלים על יחידים וחברות המחזיקות יחידות השתתפות בשותפות. בעוד שהחלטה זו מחייבת את השותפות בהוצאות משתנות עבור קטגוריות שונות של מחזיקי יחידות, בית המשפט הדגיש כי העניין מתייחס לגביית מס ולא להסדרת היחסים בין מחזיקי היחידות לבין עצמם. עוד הדגיש בית המשפט כי כל עוד סעיף 19(א)(6) לחוק המסים נותר בתוקפו, על השותפות למצוא דרך מתאימה לאזן את ההוצאות הנוספות שהוצאו, אשר עשויה לכלול זקיפה "רעיונית" לאותם מחזיקי יחידות הזכאים לשיעור מס נמוך יותר. יש לציין כי בית המשפט נמנע מלהתערב בענייני השותפות ולא הטיל הוצאות מעבר לדרישות חוק המיסוי. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות, ופסק הדין היה אמור להיות מוצג לעורכי הדין של שני הצדדים.