ת"א 46842-04-13

תקציר

התובעת, עירייה, הגישה תביעה בדרישה לפנות את הנתבעת מחלקת קרקע המיועדת לצורכי ציבור, אליה פלשה הנתבעת ובנתה עליה מבנים ללא היתר. הנתבע טען כי יש לו סמכות להשתמש בקרקע, לחילופין עליו לקבל פיצוי אם יפונה. בית המשפט קיבל את טענת התובעת והורה על פינוי הנתבעת. בית המשפט מצא כי הנתבע החזיק במקרקעין במשך כתשע שנים, ולמרות שהדבר יצר עבורו סמכות להשתמש בקרקע, סמכות זו ניתנת לביטול בכל עת. עוד מצא בית המשפט כי התובע ידע על חזקת הנתבע לא יאוחר משנת 2004, והתעלמותו המוחלטת של התובע מחזקת הנתבע, יחד עם שיקולים נוספים, הצדיקו את ביטול הסמכות. באשר לתביעת הנתבע לפיצויים, קבע בית המשפט כי יש לפצות אותו בגין השקעותיו במקרקעין, שכן לא יהיה זה צודק שלא לעשות כן, נוכח החזקתו רבת השנים, הסתמכותו על שתיקת התובע והעובדה שהמבנים סיפקו לו ולמשפחתו בית מגורים. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת הנתבע כי יש לפצות אותו על פי התחשיבים בתיק קודם, שכן העובדות היו שונות. תחת זאת, לאחר בחינת שלוש הערכות מומחים, קבע בית המשפט את הפיצוי על סך 200,887 ₪, שעל התובע לשלם לנתבע במועד הפינוי. בקשת התובע להוצאות נדחתה, והנתבע חויב לפנות את הקרקע בתוך 90 יום מיום מתן פסק הדין.