ת"א 9891-09-09

תקציר

התובעת, רופאה במקצועה, תבעה את הנתבעים, לרבות חברתה לשעבר שהיא עורכת דין, בגין הטעיה והצגה כוזבת לכאורה בעסקת מקרקעין. התובעת טענה כי הנתבעים הסתירו מידע חשוב והציגו מצגי שווא בנוגע לבית שרכשה מהם. לגופו של עניין, היא טענה כי הם הסתירו את העובדה שאין גישה חוקית לבית, הציגו מצג שווא לגבי מיקום הגדר ולא הזכירו בחוזה המכר תוספת שנבנתה ללא היתר. עוד טענה התובעת כי הנתבעים קיבלו סכום גבוה מהאמור בחוזה וכי צינור המים הראשי של הבית נמצא במגרש הסמוך של המוכר. בנוסף, טענה התובעת כי עורך הדין-הנתבע לא רשם את הבית על שמה ושמר שלא כדין הלוואה שנתנה לה. בית המשפט מצא כי טענות התובע משוללות כל יסוד ודחה את התביעה. בית המשפט קבע כי התובעת הייתה מיוצגת על ידי עורך הדין-הנתבע בעסקה, אך תפקידה היה מוגבל לצפייה בחתימה על חוזה המכר. בית המשפט מצא כי התובעת ידעה את כל העובדות הנוגעות לגישה לבית, מיקום הגדר והתוספת, ויתרה על כל טענה בעניינים אלה בחוזה. עוד מצא בית המשפט כי המחיר בחוזה משקף את הסכום ששולם בפועל וכי נושא צינור המים לא היה משמעותי דיו כדי להעניק את הסעד המבוקש. באשר להלוואה הנטענת, קבע בית המשפט כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי נתנה כספים לעורך הדין-הנתבע. לפיכך, דחה בית המשפט את טענות התובעת והורה לה לשלם לכל אחד מהנתבעים 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוספת הוצאות נוספות לנתבעת מס' 2.