הפ"ב 35676-09-13

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שתי עתירות ביטול הנוגעות לפסק שיקום שניתן על ידי משקם. עניינו בבקשה למינוי כונס נכסים לביצוע מכירת מקרקעין חכורים, שמטרתם לפרוע חוב של חברה בשליטת המשיב. הקרקע, ששטחה כ-326 דונם, שועבדה להבטחת חוב החברה לבנק החקלאי הישראלי. המשיב אף חתם על ערבות אישית לחוב החברה, אך בהמשך פוטר ממנה. הבנק עתר למימוש מלוא הקרקע המוחכרת, לרבות שטחי מסחר וחקלאות. עם זאת, המשקם קבע כי בעוד שניתן לממש את השטח המסחרי באמצעות מינוי כונס נכסים, הקרקע החקלאית חוסה תחת חוק הסדרי המגזר החקלאי ולא ניתן לבצע אותה ללא תקנות ספציפיות. על פסק הדין של המשקם ערערו שני הצדדים, מה שהוביל לעתירות הביטול הנוכחיות. בית המשפט דחה את בקשת הביטול של המשיבים כבלתי רלוונטית, ואילו עתירת הבנק התמקדה בקביעתו של המשקם ביחס לקרקע החקלאית. הבנק טען כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל "טעות לכאורה על פניו". עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת המשקם התבססה על חוקים ותקנות רלוונטיים ועלתה בקנה אחד עם תכליתו של חוק ההסדרים, שמטרתו לסייע למגזר החקלאי בעת משברים כלכליים. בית המשפט פירש את עילות ביטול פסק השיקום באופן צר וקבע כי מסקנתו של המשקם סבירה ומתיישבת עם רוח החוק. כתוצאה מכך, נדחו שתי הטענות לביטול פסק הפיצויים המשקם. בנוסף, הורה בית המשפט על דיגיטציה של מפת מצב שהוגשה על ידי בא כוח המשיבים. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 10.7.2014.