בג"צ 4187/00

תקציר

ניתוח משפטי זה מתמקד בסוגיות הפרוצדורליות והשיפוטיות המוצגות בטקסט המסופק, ולא בעקרונות משפטיים מהותיים הקשורים להתאמות למוגבלות. **סוגיית סמכות שיפוט ודחיית העתירה:** * בית המשפט דוחה את העתירה במפורש *על הסף*. הדבר מצביע על פגם מהותי בהליכים המשפטיים כפי שהוגשו לבית משפט ספציפי זה. * הסיבה העיקרית לפיטורים היא שאוניברסיטת תל אביב, הגוף שנגדו מבוקש הסעד, אינה נחשבת לגוף הממלא תפקיד ציבורי על פי חוק. * בית המשפט מפנה להחלטות קודמות של בג"ץ (בג"ץ 4126/94 ובג"ץ 2295/97) כדי לתמוך בעיקרון כי תביעות נגד גופים לא ציבוריים כאלה אינן נופלות בסמכותו של בג"ץ. * צירופו של שר החינוך כמשיב נחשב "מלאכותי ומיותר" מכיוון שלשר אין שליטה ישירה על מתכונת הבחינות של האוניברסיטה. הדבר מחליש עוד יותר את הבסיס לעתירה בבית משפט זה. **חדשנות משפטית (או היעדרה):** * הניתוח אינו חושף עקרונות משפטיים חדשים או חידושים. במקום זאת, הוא מחיל בקפדנות את כללי השיפוט הקבועים של בית המשפט הגבוה לצדק. * ההחלטה מדגישה את החשיבות של זיהוי נכון של אופיו של המשיב (תפקיד ציבורי מול פונקציה פרטית) ואת הפורום המתאים לתביעה משפטית. תביעה נגד אוניברסיטה בנוגע להליכי בחינה, בהקשר זה, נתפסת כעניין לבית משפט אזרחי, ולא כעתירה לאישור לבית המשפט הגבוה לצדק. **סיכום העקרונות המשפטיים:** * בג"ץ נוהג להפעיל את סמכותו בעניינים הנוגעים לרשויות ציבוריות ולמילוי תפקידים ציבוריים. * מוסדות שאינם ממלאים תפקידים ציבוריים סטטוטוריים אינם נתונים בדרך כלל לביקורת ישירה של בג"ץ, ויש להגיש תביעות נגדם בערכאות שיפוטיות אחרות (למשל, בתי משפט אזרחיים). * זיהוי נכון של המשיבים ואופי תפקידיהם הוא קריטי לקביעת הערכאה המשפטית הנכונה.