ת"א 29534-07-16

תקציר

התובע עבר שתי תאונות ותבע את הנתבע לפיצויים. הדיון התמקד בנכות התפקודית של התובע בעקבות מחלוקת על חוות הדעת המתוקנת של ד"ר יהלום, מומחה מטעם בית המשפט. עדויות מעסיקו, גיסו ואשתו של התובע תיארו את עבודתו וחיי היומיום של התובעת, וסתרו לכאורה את התרשמותו הראשונית של המומחה מליקוי קוגניטיבי חמור. ד"ר יהלום עדכן את חוות דעתו לאחר שנודע לו על תפקודו בפועל של התובע, לרבות נהיגה סדירה, עבודה ונסיעות עצמאיות. הוא ייחס את הפער לחוסר שיתוף הפעולה של התובעת בבדיקה הראשונה והגיע למסקנה כי נכותה התפקודית של התובעת אינה חמורה כפי שסברו בתחילה. חוות הדעת הסופית של המומחה קבעה נכות לצמיתות של 15% לצד נכות זמנית. בית המשפט בחן את הנכות התפקודית של התובע ומצא כי היא גבוהה ב-40% מהנכות הרפואית המשוקללת. ליקוי זה נבע בעיקר מפגיעות נוירולוגיות המשפיעות על עבודתו ועל חיי היומיום שלו. בית המשפט גם קבע את שכרו של התובע לצורך חישוב הפיצויים, והעדיף את הצעת הנתבעת בסך 9,920 ₪ בחודש בהתבסס על הרווח הממוצע מהעסק העצמאי של התובעת בשלוש השנים האחרונות. הפסדי שכר בעבר חושבו בהתאם, בהתחשב בנכות זמנית. הפסדי השכר העתידיים חושבו על בסיס שכר ואובדן כושר תפקודי עד הגיעו של התובע לגיל 70. בית המשפט פסק לתובע 15,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות בעבר ופיצוי גלובלי בגין הוצאות רפואיות עתידיות. הבקשות לסיוע בעזרה לזולת ולאפוטרופסות נדחו, למעט תשלום חד פעמי של 50,000 ₪ עבור סיוע בעבר ו-170,000 ₪ עבור עזרה עתידית. הפיצוי בגין כאב וסבל חושב על בסיס הנכות הרפואית וימי האשפוז של התובע. לאחר ניכוי התשלומים מהמוסד לביטוח לאומי ותשלומיה התכופים של הנתבעת, סך הפיצויים המגיעים לתובע עמד על 1,744,454 ₪. עם זאת, סכום זה קוזז על ידי קצבאות התובע מהמוסד לביטוח לאומי, והותיר לו 380,039 ₪, בנוסף לשכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21% מסכום הפיצוי לפני ניכויים. הנתבע חויב לשאת בהוצאות המומחה.