ת"פ 20126-04-21

תקציר

השופט החליט שלא להרשיע את הנאשמים באישומים נגדם. ההחלטה מבוססת על העיקרון של הימנעות מהרשעה במקרים חריגים ביותר בהם קיים יחס בלתי סביר בין חומרת העבירה לבין הנזק שגרמה ההרשעה לנאשם. במקרה זה קבע השופט כי חומרתה הנמוכה של העבירה, לצד נסיבותיו הייחודיות של הנאשם – לרבות גילו הצעיר, חרטה, היעדר עבר פלילי והתרשמותו החיובית משירות המבחן – גברו על האינטרס הציבורי בהרשעת הנאשם. במקום זאת, יידרש הנאשם לבצע 300 שעות עבודות שירות, לשלם דמי התחייבות בסך 2,000 שקל ולשלם 5,000 שקל פיצוי לנפגע. עוד הדגישה השופטת כי כל אי ציות לצווים אלה יביא לבחינה מחודשת של גזר הדין ועלול להוביל לגזר דין חלופי. ההחלטה התייחסה גם למספר מקרים קודמים בעלי עובדות דומות, והדגישה כי תוצאה זו עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות בנושא. השופט סיים את דבריו בהכרה בנזק שנגרם לקורבן ובזכות הערעור לבית המשפט המחוזי.